הקלק להורדת החוברת  בעברית   באנגלית

 

 
 

כתחליף לריפוי נפשי, פיתחה אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (APA) את המדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-IV), טקסט המכיל 374 הפרעות לכאורה. הקריטריונים של האבחנה שלו כל כך מעורפלים, סובייקטיביים ונרחבים, עד כי אין איש שיוכל להימלט מתווית של חולה נפש בעקבות השימוש במדריך. כמובן, עניין זה מפיק עסקי בריאות-חולי רבים יותר עבור הפסיכיאטרים.

 

בינתיים, הפסיכיאטרים לא רק מודים שאין להם מושג מה גורם ל"מחלות" אלו , אלא גם כי אין להם כל הוכחה מבוססת מדעית כי הן בכלל מתקיימות כמחלות גופניות נפרדות.

 

פרופ' תומאס סזאס אומר: "התפקיד והמטרה העיקריים של ה-DSM הם לתת אמינות לטענה כי התנהגויות מסוימות, או יותר נכון התנהגויות שגויות' הן הפרעות נפש, וכי הפרעות אלו הן מחלות רפואיות. זהו הימור פתולוגי מסוכן."

 

המטופלים נבגדים כאשר נאמר להם כי מקור הבעיות הנפשיות שלהם הוא גנטי או ביולוגי. פרופ' אליוט וולנשטיין אומר, "בעוד שהמטופלים ירגישו הקלה כאשר ייאמר להם כי יש להם 'מחלה פיזית', הם עלולים לפתח פסיביות בתהליך ההחלמה שלהם, ולהפוך תלותיים לחלוטין בטיפול הפיזי לריפוי מצבם".

 

בנוגע ל"סכיזופרניה", הפסיכיאטרים מציינים בצורה גלויה ב-DSM-II: "אפילו הייתה מנסה, הוועדה [APA] לא הייתה יכולה להשיג הסכמה לגבי מהי אותה הפרעה; היא יכלה להסכים רק כיצד לקרוא לה".

 

אלן ג'יי. פרנסס, פרופסור לפסיכיאטריה במרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק וחבר בכוח המשימה של DSM-IV הודה: "לא יכול להיות מונח גרוע יותר מהפרעה נפשית כדי לתאר את המצבים המסווגים ב- DSM-IV.

DSM-IV בעצמו מציין כי המונח "הפרעה נפשית" ממשיך להופיע במהדורה "מכיוון שלא מצאנו לו תחליף מתאים".

 

פרופ' תומאס סזאס מציין בנוסף: "סכיזופרניה מוגדרת בצורה כה מעורפלת, עד שבמציאות, זהו מושג אשר בדרך כלל מתאים כמעט לכל סוגי ההתנהגויות אשר הבוחן אינו רואה בעין יפה".

ראו מאמר פשעי הרווחה והפסיכיאטריה - שקר הסכיזופרניה