הגורם הראשון:
הרבה מרץ שהילד עוד לא למד לשלוט בו (זה מתבטא בחוסר נוחות בשעת ישיבה או הקשבה מתמשכת ('קוצים בישבן').

ילדים מוכשרים הם בדרך כלל פעלתניים יותר מאחרים. הם שמחים יותר, יצירתיים יותר, מלאי חיים יותר (הבדרנים, אוהבי הספורט התחרותי, חובבי המוסיקה, אוהבי האקשן במחשב, ואוהבי היצירה בכלל). לילדים מוכשרים יש הרבה אנרגיה. כילדים הם בסך הכל לא מאומנים לשלוט על אנרגיה כה רבה. זה לא אומר שהם בהכרח צריך לאבחן אותם או להגדיר אותם כבעלי הפרעה כלשהי.

הטיפול: אימון הדרגתי של הילד בתרגילי תקשורת ושליטה עצמית. כאשר מאמנים את הילד לשבת בנוחות, להקשיב בנוחות ולהתבטא בנוחות הוא לומד לשלוט טוב יותר במרץ שלו ובדחפים שלו. הוא מפסיק, לדוגמא, להשתמש באלימות כאשר הוא כועס. הוא פשוט משתמש במילים כדי לבטא את עצמו. אימון כזה מעלה מאד את הביטחון העצמי שלו.
רגישות רבה לרעשים או למגע היא חוסר נוחות שמטופלת בדיוק באותה צורה.
טראומות שעברו על הילד כמו לידת מלקחיים או ואקום, הריון קשה של האם, גירושין של ההורים או אובדן של אדם קרוב יכולים להיות אחד הגורמים הנפוצים למה שמכנים 'בעיות רגשיות'. גם אלה הופכים להיות פחות משמעותיים לאחר שהילד הופך נינוח יותר, ומסוגל לבטא עצמו טוב יותר.

הגורם השני:
 הצטברות של חומר לימוד שלא הובן במלואו, שגורם לילד לאבד קשב, להשתעמם ואף לרצות לצאת מהכיתה.

זה מה שגורם לילד לאבד עניין במה שהמורה אומרת או במשימות שקיבל בשיעורי הבית. ככל שהילד מלא חיים יותר, קל יותר לראות עליו שלא הבין משהו בחומר. הוא פשוט עושה משהו אחר: מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחה. ככל שהילד מלא חיים, כל חוסר עניין שלו, בגלל חומר שלא הובן, עלול להפוך להפרעה לשיעור. זה נכון בכל גיל.

הטיפול: ללמד את הילד כיצד ללמוד.  אלו כלים כל כך פשוטים שאיש לא טורח לוודא שהילד יודע אותם. כך הוא יכול להתגבר על המיכשולים שהוא נתקל בהם בשעת למידה, כגון: חוסר הבנה, שיעמום, חוסר ריכוז וחוסר חשק, שמופיעים כאשר הוא לא באמת מבין את החומר. בהמשך חיוני להשלים לילד כל חומר קודם שפספס בחומר מסיבות שונות. זוהי הכשרה שמצילה ילדים רבים מסטיגמה של תלמידים כושלים.

הגורם השלישי:
מבוגרים 'גורמי לחץ' בסביבתו של הילד, שמערערים אותו. ( זהו עוד גורם   למה שמכנים 'בעיות רגשיות').

מסתבר שישנם אנשים שהם 'גורמי לחץ'. הורה או מורה 'גורמי לחץ' לא מאפשרים לילד להיות נינוח ולהאמין בעצמו. הם ביקורתיים כלפיו, לא סלחניים, דורשים דברים שהם מעבר ליכולתו, מענישים, לא מחמיאים, מתעלמים מהטוב, לגלגנים, כעסנים ללא סיבה או משפילים. אנשים כאלה יכולים לערער מאד את נפשו של הילד, ולגרום לכל הבעיות הרגשיות שאנחנו מכירים, שמתבטאות אצלו בעצבנות, כעסים, חרדות, ביישנות וחוסר ביטחון עצמי. קל לראות זאת אצל הורים גרושים, שהתגרשו בגלל שאחד מהם מתנהג כך כל הזמן.
קל לאתר מורים 'גורמי לחץ'. אלה הם מורים שמתייחסים לתלמידים באופן מתנשא. מתעלמים מהדברים הטובים שהוא עושה. מורים שמלאים טענות לתלמידים, ושאינם פופולריים בקרב התלמידים באופן בולט. תלמידים עושים להם דווקא, מתחצפים ומתגרים, וממש נלחמים בהם.

הטיפול: 
1. אימון של ההורים כיצד להפעיל שליטה טובה על ילדים ברוח טובה וללא צורך בעונשים. 
2. אימון ההורים כיצד לכוון את המורים לשים לב ולהדגיש את מה שהילד עושה טוב, ופחות להדגיש את מה שפחות טוב, וכך לתת לילד הזדמנות לשתף פעולה.
3. אימון הילד לזהות מבוגרים מדכאים ומלחיצים ולהתמודד אתם בקלות בלי להרגיז אותם.
     
(במידה שהאדם גורם-הלחץ משפיע לרעה על הילד באופן קיצוני, ולא ניתן לטיפול בזמן
         ובאמצעים סבירים) העברת הילד לסביבה אחרת (כיתה אחרת, בית ספר אחר וכו).

הקשיים והתסכולים של הילד פוחתים, וכך גם יכולתו ללמוד ולהתקדם. עזרה כזו יכולה להפוך את הילד לשמח יותר ולחזק את ביטחונו העצמי.

לא ניתן להשיג שיפור מלא אם לא מאמנים את ההורים עצמם כיצד לחיות עם ילדים ללא צורך בויכוחים ובעונשים בלתי פוסקים בבית.

הגורם הרביעי:
בעיות גופניות שמטרידות את הילד.

בעיות ראייה או שמיעה, בעיות עיכול, בריחת שתן,  קשיים בשינה, הם רק דוגמה. בעיות כאלה מציקות לילד ולא מאפשרות לו להיות נינוח במסגרת הלימוד. גם חוסרים תזונתיים ותזונה לא נכונה עלולים לגרום לאי נוחות גופנית שיכולה להתבטא בעייפות, עצבנות ואי שקט.

הטיפול:
אם הבעייה גופנית, ניתן לפנות לרופא המשפחה, שיערוך בדיקות גופניות, ויטפל במה שהתגלה. זהו המקום היחיד שבו יש מקום להיוועץ ברופא בהקשר לבעיות קשב. רופא מטפל בגוף, ואילו הפסיכיאטר רק מזיק לגוף כאשר הוא רושם לילד סמי מרץ גורמי תלות כדוגמת הריטלין, אשר לא מטפלים בגורמים למצב ורק יוצרים את האשלייה למשך השפעתו של הכדור, שהבעיה נפתרה.
אם הבעיה תזונתית, כדאי להיוועץ במרפא טבעי או בתזונאי/ת. 
טיפול הומיאופטי, טיפול בפרחי באך, מערכות לשיפור השינה, תוספי מזון רבים (אומגה 3, ויטמינים שונים וכו'), וטיפולים חלופיים אחרים עשויים לתמוך מאד בילד ובגופו, אולם כדאי מאד לבחון היטב ולא לזנוח את הטיפול בגורמים הרלוונטיים, מתוך הארבעה שהוזכרו לעיל.

הכלים הללו מיושמים בהצלחה במקומות רבים בארץ!

סמי המרץ גורמים גם לאלימות:
 
הריטלין, מהיותו כדור מרץ, גורר התנהגות פרועה ולא צפויה של תלמידים. הסם מרסן את הילד, אולם לאחר כמה שעות עלול להמריץ אותו באופן לא מבוקר. זה הופך את כל בית הספר לתוהו ובוהו, והילדים המאובחנים מעסיקים מאד את המערכת. ישנו קשר ברור בין כניסת סמים פסיכיאטריים לבתי הספר לבין עלייה באלימות וירידה בהישגים  של התלמידים.