בריאות הנפש הקהילתית (CMH ) היא יוזמה פסיכיאטרית מתרחבת. היא התחילה בשנות ה- 60 בארצות הברית והתפשטה למדינות אחרות בשנות ה- 80. קיומה עזר לפסיכיאטריה להרוויח מיליארדי דולרים בארבעת העשורים האחרונים.

לפני כן, אושפזו חולים במוסדות פסיכיאטריים בתנאים של בתי משוגעים, מנופחים מסמים, כדי לעשותם כנועים. החולים  נותרו להתבוסס בטמטום החושים שלהם שנגרם מהסמים. במשך שנות ה-50, גדל הלחץ לטפל במצב המזעזע, בחוסר התוצאות ובנטל העלות הגדל בכל האזורים.

CMH קודמה כפתרון לכל בעיית המוסדות. ההנחה, שהתבססה רובה ככולה על פיתוח סמים נוירולפטיים, היתה שניתן כעת לשחרר בהצלחה חולים לחברה. כתחליף למוסדות, יינתן לחולים שירות קבוע דרך יחידות הממומנות על ידי הממשלה, הנקראות מרכזי בריאות נפש קהילתיים Community Mental Health Centers - CMHCs) ). מרכזים אלו ישרתו את המטופלים מתוך הקהילה ויחלקו סמים נוירולפטיים, אשר יחזיקו אותם תחת שליטה. הממשלות יחסכו כסף, ומצב החולים ישתפר מהר יותר. התכנית נקראה "שחרור ממוסדות"
הפסיכיאטר ג'ק אוולט רמז על כוונה כוללנית יותר שבתכנית השחרור מאשפוז במוסדות באותו זמן:  "התכנית צריכה לשרת את החולה במחלת נפש, במופרע, באיטי, בחולה והבריא שבכל קבוצות הגיל".  במלים אחרות, הפסיכיאטרים אמורים להגיע בנוסף למופרעים נפשית, גם לפציינטים בריאים ולסמם אותם.

מ"מאורת הצפעונים" ל"תרופת האליל"

הסופר פיטר שרג ציין שעד אמצע שנות ה-70 נרשמו סמים נוירולפטיים וסמים נגד דיכאון "מחוץ לבתי החולים הפסיכיאטריים בכמות שהספיקה לסימומם המלא של שלושה עד ארבעה מיליון אמריקנים - בערך פי עשרה ממספר האנשים שלטענת הפסיכיאטרים היו כל כך מטורפים עד שהיו חייבים להיכלא בבתי חולים אלמלא היו סמים".

ד"ר תומאס סזאס, פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה, הצהיר שההצעה המדהימה של הפסיכיאטריה הייתה "פשוט תרופת האליל האחרונה של מקצוע הפסיכיאטריה: סמים ושחרור מאשפוז. כהרגלם, מגדירים הפסיכיאטרים את האופנה האחרונה שלהם כשילוב של מהפכות מדעיות ושל רפורמה מוסרית, ויוצקים זאת בתוך דיבורים ריקים על טיפול וחירויות האזרח". הם טענו שסמים פסיכיאטריים "הקלו על התסמינים של מחלה נפשית ואפשרו לחולה להשתחרר מבתי חולים לחולי נפש. מרכזי בריאות הנפש הקהילתיים (CMHC ) פורסמו כמרכזים המספקים את השירות הנגיש הטוב ביותר והפחות ביותר מגביל בתחום בריאות הנפש. טענות אלה הן שהצדיקו את המדיניות של סימום בכפייה ואת שינוי המיקום של החולים המאושפזים שלהם. זה נשמע מרשים. לרוע המזל היה זה שקר".

אפילו בפרסום ממשלה וטירוף ( ( Madness and Governmentשלאגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (American Psychiatric Association - APA )  הודו ש"...גרמו לפקידים ממשלתיים להאמין שהמרפא היה הכלל ולא היוצא מן הכלל... הציפיות המנופחות לא מומשו. בקצרה, ה-CMHCs קודמו בצורה מוגזמת כיחידות ארגוניות מרפאות".
האמת היא ש- CMHCsהפכו למעשה לסוחרי סמים חוקיים, שלא רק מספקים סמים פסיכיאטריים לחולה נפש שאושפז בעבר, אלא גם מספקים מרשמים לאנשים שאין להם "בעיות נפשיות רציניות".

תכנית השחרור מאשפוז נכשלה ומאז נאבקת החברה בתוצאות ההרסניות.

ב-2001, ד”ר דורין בודין מהמוסד ההולנדי לבריאות הנפש ולהתמכרות, דיווח שתכנית הCMHC- ביורופה יצרה מחוסרי בית, התמכרות לסמים, פשע, הפרעות לשקט ולסדר הציבורי, לאבטלה, ולחוסר סבלנות לסטייה".

הפרקליט לענייני צרכנות ראלף נדר (Ralph Nader ), הגדיר את תכנית בריאות הנפש הנפש הקהילתיתCMHCs) )  כ"המצאה חדשנית כושלת שזכתה לשבחים אך נכשלה. התכנית כבר סבלה מהדפוס המוכר של הבטחות לבריאות הנפש, שנתמכו במוסריות נלהבת, העלו תקוות כוזבות של פתרונות קרבים ובאים וסיימו בלא יותר מסיכום בכתב של הבעיות שהם צריכים לפתור".

באוסטרליה הודיע ב-1993, חבר ועדה פדרלי של זכויות האדם, בריאן בורדקין,שאשפוז במוסד לחולי נפש הוא הונאה וכישלון. ב-1999, פקיד ממשלתי בריטי אישר את הכישלון של בריאות הנפש הקהילתית (CMHC ).

הפסיכיאטרים המשיכו לתלות את האשם בכישלון תכנית השחרור ממוסדות במחסור בכספים עבור בריאות הנפש הקהילתית (CMH ). למעשה, הם אלה שיצרו את משבר הסמים ואחר כך, ללא בושה, דרשו שוב עוד כסף.