'הפרעת הקשב' כמו כל ההגדרות הפסיכיאטריות, נולדה מרעיון - ולא מתגלית מדעית, והתקבלה באמצעות .....הצבעה (!). למרות שלא הוכח עדיין שפגם מוחי כלשהו גורם לתופעה, מדביקים תווית זו למיליוני ילדים בעולם. ( הוצעו לפחות עשר השערות שונות לגבי המיקום במוח שאחראי לתופעה. עוד על חוסר הבסיס המדעי ראה בספר: 'ריטלין אינו התשובה' מאת ד"ר דיויד ב. שטיין, הוצאת "אח", עמ' 50)  

תווית הפרעת הקשב היא מאד כוללנית, ולכן קל מאד להדביק אותה לילדים שלא עומדים בדרישות המבוגרים (לא מקשיבים, לא משתפים פעולה) או שהקצב שלהם מהיר יותר או איטי יותר מרוב בני גילם.

האבחון מבוסס על דעת המבוגרים. מה הפלא, אם כן, שילד 'לא ממושמע', שאוהב לטפס על עצים, יוגדר כבעל הפרעה (זוהי גם שאלה שמופיעה באבחון). 

טענת הפסיכיאטריה על קיום 'פגם מוחי גנטי או מולד' היא שקרית, כיוון שאבחון הילד לא כולל שום בדיקה של המוח.

האבחון חורץ את דינו של הילד בשלבי התפתחות מוקדמים. זהו עוול! כיון שאין ביכולתו להגן על עצמו או להוכיח שהוא יכול להשתנות. האבחון מדביק לו סטיגמה, וחורץ את דינו כבעל הפרעה לכל החיים ללא אפשרות ממשית לערער על האבחנה.

בעקבות האבחון רושם הפסיכיאטר לילד סמים. ריטלין (בשם נוסף: קונצרטה) מוגדר כסם מסוכן בספר החוקים תחת "פקודת הסמים המסוכנים". 1 מכל 6 תלמידים בארץ כיום, מקבל סמים אלה מדי יום. הכמות הארצית של הריטלין מכפילה עצמה כל שנתיים.

הסמים מסתירים את הגורמים האמיתיים לקשיים בבית הספר

לדוגמא: בעיות בבית, קשיי שפה, חוסר שליטה בחומר הלימוד, קשיי למידה עקב אי הבנה של המושגים בחומר הנלמד, מרץ רב שלא מאפשרים לילדים לבטא, יצירתיות רבה שגורמת לאיטיות בביצוע, רגישות רבה לרעשים, לאור או למגע, מורים או הורים שאף פעם לא מרוצים מהילד , בעיות גופניות, בעיות שינה, טראומות שהילד עבר, או כל סיבה אחרת שהוא עצמו יספר אותה אם יקשיבו לו.

(ניתן להשיג אצלי את רשימת כל הגורמים שניתנים לטיפול, וכיצד צריך לטפל בכל אחד).

הפסיכיאטריה חיסלה את המושג 'חינוך' בבתי הספר

חינוך אמיתי מבוסס על הרעיון ש 'כל אחד יכול!'. חינוך, ביסודו, מניח שכל אדם יכול ללמוד, להשתפר ולהצליח. איש חינוך אמיתי לעולם לא מתמקד בקשיים של התלמיד, אלא נותן לו בכל פעם משימות לא קשות מידי, שהוא יכול להצליח בהן, ורק כך משפר את יכולותיו.

הפסיכיאטריה מבוססת על הרעיון שהאדם לא יכול להשתנות

על פי השקפת הפסיכיאטריה לאדם יש מבנה גנטי מסוים ורמות מסוימות של חומרים במוח שלו, שאינם משתנים. משום כך היא מדביקה לו מאות ליקויים ושמות מומצאים של הפרעות מייאשות, ובנוסף משכנעת אותו שהוא איננו יכול להשתנות ללא סמים. עבור הפסיכיאטריה לכ-15 אחוז מהילדים יש הפרעת קשב או הפרעה פסיכיאטרית אחרת כלשהי, שאינה ניתנת ל 'תיקון'.

הפסיכיאטריה כמעט תמיד מתעלמת מנקודת מבטו ומרצונו של המטופל עצמו

היא אוספת עדויות רק מהסובבים אותו, ומשרתת רק אותם, ולכן פוגעת בזכויותיו. לדוגמה: היא מתעלמת מרצונו של ילד פעלתן לנקות את השולחנות בגן. היא כופה עליו לשבת ב 'ריכוז' עם כולם, וקובעת שיש לו 'הפרעת התנהגות'.

חינוך אמיתי מחשיב את מה שהאדם עצמו רוצה, ונועד לפני הכול לשרת אותו

במסגרת חינוכית אמיתית משתדלים כמה שיותר לתת לילד לבחור וכמה שפחות להכתיב לו.
כאשר הפסיכיאטר מגדיר את הילד כלקוי, ורומז בכך שהוא לא יכול להשתנות, הילד מתייאש, ואפילו לא מנסה.
כאשר מורה מראה לילד שהוא יכול, הילד משתף פעולה, מנסה ומצליח.

היות שילדים יכולים לשפר את יכולותיהם, זהו פשע חינוכי להגדיר אותם כלקויים עוד בטרם בגרו, ובכך להשפיל ולייאש אותם

תלמיד נהיגה, שנכשל שוב ושוב במבחני הנהיגה שלו, לא נשלח לאבחון פסיכיאטרי, ולא מקבל תווית כלשהי, אלא מקבל את העזרה המתאימה עד שהוא רוכש את היכולת לנהוג.

בבית הספר כמעט ואין לתלמידים אפשרות לקבל מבחן חוזר כדי להצליח. אם הם משיגים ציון של 60 במבחן, הם יוגדרו בתעודה כ 'חלשים', למרות שיש ביכולתם לקבל ציון של 100במבחן חוזר. 'יש לך רק הזדמנות אחת להצליח' זו הגישה המלחיצה שבאמצעותה חיסלו הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה כבר לפני שנים את האווירה התומכת בתוך בתי הספר שלנו. דורשים שתצליח במבחן גם אם לא הבנת, כי 'אין זמן לחכות עד שכולם יבינו'. 'מי שלא מבין בפעם הראשונה מועמד להישלח לאבחון, כי ייתכן שהוא לקוי'.

אם ילד הוא איטי מבני כיתתו בקצב ההעתקה מהלוח, אולם הוא מהיר מהם במגרש הכדורסל, זהו פשע חינוכי להדביק לו תווית ליקוי פסיכיאטרית רק בגלל שלמערכת אין סבלנות לחכות לו.

אם תלמידה מצטיינת בלשון, אולם נכשלת בגיאוגרפיה, זהו פשע חינוכי לשלוח אותה לאבחון (כפי שבאמת קרה). אם ההפרעה היא מוחית, כיצד היא מתגלה רק בשיעורי גיאוגרפיה? מרוב שהיועצת עסוקה בלחפש תלמידים לקויים, היא כבר לא רואה שבסך הכול צריך לחזור איתם על החומר, ולמצוא את מה שלא הבינו.

באמצעות רשימת ההפרעות האינסופית שלה, הצליחה הפסיכיאטריה להשכיח לחלוטין מאנשי החינוך את הבסיס לחינוך:

שילד יכול ללמוד כל דבר כל עוד לא משכנעים אותו שהוא לוקה בהפרעה פסיכיאטרית חשוכת מרפא. בעצתה של הפסיכיאטריה הסכימה מערכת החינוך להגדיר את חניכיה כלקויים, להכפיש אותם, ובכך לבגוד בהם רק בגלל מגבלותיה שלה. זוהי פגיעה חמורה בזכויותיהם ומעמדם של אלפי ילדים בארץ. פגיעה זו מכניסה הון עתק לכיסם של פסיכיאטרים ופסיכולוגים, בעלי מכוני אבחון, אשר משווקים את האבחונים בכל דרך אפשרית.  

הפסיכיאטריה, באמצעות האבחונים, העבירה את כל האחריות לכישלון אל התלמידים במקום למורים. ההורים נתונים להתקפה בכל פעם שילדם לא עומד בדרישות הנוקשות, ואיכות ההוראה הידרדרה ויצאה משליטה.

איש לא מאבחן את המורים או את שיטת הלימוד

האבחונים מופנים רק לתלמידים, לא למורים. אם תלמיד נכשל במבחן הוא נשלח לאבחון, לא המורה שלו.
במקום שהאבחון יעזור לילד, הוא מאפשר למסגרת החינוכית לתרץ מדוע היא 'אינה מסוגלת' להתמודד איתו. האבחון מבטיח שכל אשמה תופנה רק לילד. האבחון עוזר למערכת להסיר מעצמה את האחריות לכישלון, ומעביר אותה אל ההורים או, חמור יותר, אל הפסיכיאטר והסמים שלו.

הפסיכיאטריה שוללת מילדים את זכותם לחיים, בכך שהיא הופכת אותם לנרקומנים עוד מגיל הגן, ומשכנעת אותם שהם פגומים מבחינה גנטית, חריגים וחסרי יכולת.

היועצות החינוכיות הפכו ביודעין או שלא ביודעין לזרוע המבצעת של התעשייה הפסיכיאטרית בבית הספר

שיטת הסיווג הפסיכיאטרית חדרה בשנים האחרונות לכל בתי הספר ולכל המוסדות להכשרת מורים דרך חומרי הלימוד בפסיכולוגיה.
הרעיונות הפסיכיאטריים גזלו מהמורים את כלי החינוך המוכחים, ובמקומם נכנסה לשימוש רשימה ארוכה של הפרעות וליקויים, שמזרימה ילדים רבים אל מכלאות החינוך המיוחד, שהולכות ותופחות. שיטותיה של הפסיכיאטריה: גבולות, משמעת נוקשה, הרתעה וענישה. מורים, שעדיין משקיעים בתלמידים המתקשים, ומעודדים אותם, מקבלים תגובה של בוז מצד היועצת או הפסיכולוגית, שהרי הילדים הללו 'לקויים במוחם', אז מדוע להתאמץ? הרי 'רק תרופות יעזרו'!

היועצת מבצעת תצפיות על ילדים, ומכינה בסתר 'כתב אישום', שהפסיכיאטר המאבחן יסתמך עליו

היועצות עוברות הכשרה בפסיכולוגיה חינוכית, שבמהלכה הן לומדות במפורט את רשימת ה'הפרעות' הפסיכיאטריות. במהלך 'תצפיות' שהן עורכות בכיתה הן מבצעות 'סלקציה', ומפנות את הילדים, החשודים כ-'פגומים מבחינה גנטית', לעבור אבחונים. בפועל, הפסיכיאטר המאבחן  מסתמך בעיקר על עדותה של היועצת. זוהי פגיעה בזכויות הילד, כיון שאין מי שיקשיב לגרסתו הנגדית (הוא רצה לצייר בשיעור כי יש לו פיגור בחומר, ולא רצה להפריע).

הריטלין גורם לתלמידים רבים להתנהג באופן פסיכוטי  

כפי שצוין בתחילה, הריטלין מוגדר בחוק כסם מסוכן. שלא כמו סמים פסיכיאטריים אחרים הוא גם מופקד בכספת של בית המרקחת. הריטלין מכניס הון עתק לתעשייה הפסיכיאטרית ולחברות התרופות, אולם הוא לא מטפל בגורמים לקשיי התפקוד של הילד ולא במצוקות האמיתיות שלו. הוא רק יוצר אשליה, לשעות ספורות, שהבעיה נעלמה, אולם, בהדרגה, הופך את הילד לתלותי, עצבני, מדוכא או חסר שקט. הוא מסכן את בריאותו, ובפועל רק מחמיר את הקשיים של הילד לאחר שהשפעתו פגה. הריטלין והקונצרטה ממריצים את המוח בדיוק כמו סמי המרץ הלא חוקיים (ספידים). הריטלין עלול לגרום לתלות ולהתנהגות פסיכוטית, כפי שרשום בפירוש בעלון התרופה. הריטלין, שצעירים גם מסניפים אותו, הוא סכנה חברתית אמיתית, כיון שמתוקף היותו סם חוקי הוא מתפשט בחברה במהירות רבה בהרבה מכל סם לא חוקי, שאי פעם הכרנו.

ככל שמאפשרים ליועצות החינוכיות ולפסיכולוגים לערוך תצפיות על ילדינו...

..כך עולה כמות הילדים שנשלחים לאבחונים,
כך עולה כמות הילדים שמוגדרים כלקויים, ושצורכים סמים אלה.
כך עולה כמות הילדים שמתנהגים באופן פסיכוטי בין כתלי בית הספר.

אבחון הילד בכפייה וטיפול תרופתי בכפייה = בית הספר הפך למוסד פסיכיאטרי שמפר גם את זכויות ההורים

לא די בכך שהיועצות והפסיכולוגיות מקיימות 'הסתכלות פסיכיאטרית' בלתי פוסקת על ילדים, לעיתים קרובות הן גם פוגעות בזכות האפוטרופסות של ההורה על ילדיו. הן כופות על ההורים לאבחן את ילדיהם ולתת להם ריטלין כתנאי לכניסתם לכיתה. אם ההורים מתנגדים לאבחונים ולמתן ריטלין, הן מאיימות בוועדות השמה (שמחליטות על העברה למסגרת אחרת), מגבירות את הענישה וההשעיה של ילדים, ואף נעזרות בעובדות סוציאליות ועובדי רווחה כאמצעי לחץ על ההורים. באווירה כזו, מה הפלא שאנו מקבלים יותר תסכול ואלימות של ילדים ומורים, ושפל חסר תקדים בהישגים הלימודיים, שרק הולך ומחמיר משנה לשנה.

אנא הפיצו את המאמר הזה לכל רשימות התפוצה שלכם!
דרשו מבתי הספר חינוך אמיתי, וסרבו לקבל הגדרות פסיכיאטריות עבור ילדיכם!

עזרתי כבר לכ-5000 הורים. אל תהססו לפנות אלי לקבלת עזרה ותמיכה!

אילן סלומון
ilansalom@gmail.com
054-5481939

למידע נוסף:  עמותת מגן לזכויות אנוש: www.cchr.org.il