גמילה מתרופות פסיכיאטריות

מאת: אילן סלומון, רוקח

לתשומת ליבך, כל האמור בעלון/מאמר זה הוא לצרכי מידע בלבד.
אין לראות במידע זה משום ייעוץ רפואי.
לפני כל עשיית מעשה ו/או החלטה בנושא יש לפנות לרופא המטפל.

מדוע אנשים רוצים להיגמל?

  • סמים פסיכיאטריים, למרות שהם יוצרים לעיתים השפעות שלא יאומנו, אינם מרפאים דבר. הם נוטלים מהאדם את התחושות והרגשות שלו ומשנים את אישיותו. לאורך זמן הם יוצרים תלות, החמרה במצב הבריאותי, ובעיות בריאותיות ונפשיות שלא היו קיימות קודם לכן.
  • ריכוזים שונים של אותו סם פסיכיאטרי יוצרים השפעה הפוכה לחלוטין. ריכוזי התרופה בדם משתנים בין נטילה לנטילה, לכן אנחנו מקבלים פתאום השפעות הפוכות ממה שרצינו: מסתבר שנוגדי דיכאון גורמים גם למחשבות אובדניות ולאלימות, ריטלין דווקא פוגם ביכולת הנהיגה, תרופות הרגעה גורמות לעיתים דווקא לאי שקט קיצוני ותוקפנות, וכדורי שינה גורמים לעיתים דווקא להפרעות שינה.
  • סמים פסיכיאטריים בהחלט אינם הדרך היחידה ובודאי שאינם דרך בריאה לטפל בבעיות נפשיות.

הזכות להיגמל

על פי חוק זכויות החולה כל אדם צריך לתת הסכמתו לטיפול המוצע לו, לאחר שקיבל מידע סביר לגבי ההשפעות והסיכונים הכרוכים בו. ברור אם כך, שמי שהחליט לבחור בטיפול זכאי גם להפסיקו בכל נקודה שבה הוא נוכח כי הטיפול אינו יעיל, מזיק או מסוכן. כשאדם מתאשפז במוסד פסיכיאטרי אם הוא  חותם כי הוא מסכים לאשפוז, קיים תמיד הסיכון שכאשר ירצה להשתחרר, יסרבו הפסיכיאטרים לשחררו ויהפכו את האשפוז מרצון לאשפוז כפוי. באופן דומה, במיוחד אנשים הנוטלים תרופות אנטי פסיכוטיות צריכים לתאם את הפסקת התרופות עם הפסיכיאטר שלהם, ולא להודיע לו חד צדדית, כדי שלא יוציא נגדם צו לטיפול מרפאתי כפוי.

גיהינום: התחושות הקשות חוזרות – בתוספת תופעות גמילה

בנוגדי דיכאון למשל, חזרתן של התחושות הקשות והסבל יכולה להתרחש אף חצי שנה ושנה לאחר הפסקת הטיפול התרופתי, במיוחד אם המינון היה גבוה, או שהנטילה הייתה ממושכת. כפי הנראה הסיבה לכך היא, שחומרים אלה נוטים להצטבר בגוף ולצאת מתאי השומן במשך חודשים ארוכים. מניסיוני, הפסקה של ריטלין אצל ילדים מביאה אף היא לעתים לחודשים ארוכים של נסיגה במצבם, לפני שהם חוזרים לעצמם במידת מה.

החלפת סם אחד בסם אחר איננה גמילה

כדי לגמול אנשים מהרואין מספקים להם "תחליפי סם" כגון: מתאדון (אדולן) או סובוטקס. שניהם שייכים לאותה משפחה כימית כמו ההרואין. לצערנו, העובדה שייצרו אותם בחברת תרופות מספיקה כדי להתיר את השימוש בהם. התוצאה: האדם הופך למכור לתחליפי הסם, ומתייצב מדי יום בתחנת החלוקה כדי לקבל את המנה היומית שלו. חברות התרופות פשוט מספקות לאנשים אלה סמים לכל החיים. ומאין זורמים סכומי עתק אלו לחברות התרופות? מתקציב משרד הבריאות, כלומר, מכיסו של משלם המיסים. זוהי איננה גמילה.

עצות לגמילה

(חלק מהעצות נלקחו מספרו של ד"ר פיטר ברגין: "התרופה שלך היא הבעיה שלך")

  1. היגמל בסביבה נעימה, בטוחה ולא מטרידה.
  2. התכונן לתקופה ממושכת.
  3. הפחת בהדרגה. על פי ד"ר ברגין עדיף להוריד 10% בשבוע לכל היותר. ניתן לגרד את הכדור או להפחית חלק מהכמות בקפסולה. אם אתה מקבל זריקות בקש לעבור לכדורים, כדי שתוכל לעשות זאת.
  4. הפחת תרופה אחת בכל פעם.
  5. אם נתקלת בקושי, הישאר על המינון הקיים.
  6. דאג לתזונה מזינה במיוחד. הקפד לצרוך חלבונים, אשר חיוניים לתהליכים הביוכימיים בגוף.
  7. טול ויטמינים ומינרלים מתאימים. הם מפחיתים את ההשפעות העצביות של הגמילה.
  8. הקפד על שינה רבה בתקופה זו. ישנם מינרלים שיכולים לסייע בכך.
  9. הישאר בסביבת חברים תומכים, או לפחות היעזר ב"חבר טלפוני" זמין.
  10. הפחת מגע עם אנשים שהשפעתם עליך אינה טובה.
  11. היה עסוק, עדיף להיות עסוק במשרה שיש בה אחריות. זה מסיח את תשומת הלב מהקשיים בשעות היום, ומעייף מספיק כדי "ליפול" למיטה ולהצליח לישון.
  12. צא להליכה רגלית מדי יום, עדיף מוקדם בוקר, למשך שעה לפחות. כך תהיה פחות שקוע בעצמך ובסבלך במשך שארית היום.
  13. שתה הרבה מים כדי לעזור לכליות להיפטר מחומרים, שיכולים להסתנן החוצה דרכן.
  14. צרוך יותר מלח, זה מגביר את ההזעה. הזיעה מוציאה מן הגוף גם שאריות של תרופות וכימיקלים אחרים.
  15. צרוך שמנים כמו שמן פשתן, חמניות, חריע, זיפן או אומגה 3. השמנים מחליפים בהדרגה את השמנים הקיימים בגוף ומזרזים בכך את יציאת התרופות האגורות בהם.
  16. טול צמחים כגון גדילן ושן ארי אשר מסייעים לכבד להפריש רעלים.

להדרכה ולסיוע נוספים, ראו רשימת רופאים ומטפלים באתר שלנו.

בהצלחה!!!



נפגעת מטיפול פסיכיאטרי? דווח לנו

31 תגובות על הפוסט “גמילה מתרופות פסיכיאטריות

  1. אצלי הגהנום איום ונורא אני רואה צבעים ויוצאת ונכנסת סתם וזה עושה לי מחשבות להתאבד הצילוווו מה אני יעשה?

  2. חברים שלום,
    אני נשוי לאישה מדהימה אכולת רסיטל וכו..
    נישאתי לאישה לביאה ועכשיו חי עם מת מהלך.ללא רגשות ללא חשק לחיים ללא חשק מיני אלא רק שינה וסידור OCD של הבית. חיינו שנינו נהרסו .
    מחפש עכשיו איך להציל את הנשמה התאומה שלי- להחזיר לה את החיים ולנו את הזוגיות שאבדה. פרחי באך ותמציות פרחים תוך ליווי צמוד של מטפל מצד אחד ורופא למעקב מצד שני יכול לעזור להגמל מהכדורים. כמובן שננסה בצורה איטית ומתונה (40 מ"ל כרגע) וצריך אורך רוח וסבלנות.שיהיה לנו ולכם בהצלחה.

    • איזה מדהים אתה…כל הכבוד בן אדם נדיר ממש מרגש לקרוא איך אכפת לך ממנה איך אתה עומד לצידה.
      מדהים
      בהצלחה ושיעבור מהר

  3. שלום
    הפסקתי לקחת ציפרלקס אחרי תקופה ארוכה של 4 שנים שבהן סבלתי מהתקפי חרדה.
    אני כבר כמה חודשים בלי הכדור ולאחרונה התחילו שוב החרדות.
    אני מנסה להתמודד לב בעזרת טיפול פסיכולוגי צמוד.
    השבוע התחלתי גם גמילה מסיגריות. החרדות כמובן התגברו.
    אני מאמין שבעזרת תמיכה רצינית אפשר להיגמל מהחרא הזה.

  4. שלום רב אני נוטל כדורים אנטי פסיכוטיים במשך כ14 שנים כל הזמן אני מנסה להפסיק ולא מצליח אני מפסיק ליומיים עד שלושה ואז מרגיש מוזר ולא טוב ומהייאוש חוזר ושותה את הכדור זה שינה את חיי הן מבחינה חברתית ואישית האופי השתנה ואני נטול רגשות רציונליות וטבעיות ואפילו פשוטות.הייתי שמח אם משהו כאן ייתן לי אלטרנטיבה איך לשנות את המצב.

  5. האינטרנט מלא בסיפורי זוועה הזורעים פחד בקרב נגמלים. למזלי הרב, יש לי זווית אחרת.

    הייתי על סרוקסט במשך 10 שנים (19-29) והפסקתי לפני כחודש. סיפורי הזוועה באינטרנט הפחידו אותי פחד מוות – BRAIN ZAPS, הזעות, כאבי ראש, אובדן תאבון, מחשבות אובדניות. החלטתי ללכת על זה בכל מקרה, ואת הגמילה עשיתי באופן הדרגתי ביותר, עם הורדת מינון כמעט בלתי מורגשת. סה"כ הזמן של הורדת המינון נמשך כ-8 חודשים בערך, והצריך סבלנות רבה היות ורציתי להוציא את הרעל הזה מהגוף שלי. מלבד תופעות קלות ביותר, כמו סחרחורות עדינות ולעתים חלומות חזקים, לא חשתי דבר. מצבי הרוח שלי לא רק שלא החמירו, אלא השתפרו והם יותר יציבים. לא חשתי חרדה, אלא רק כמו מעין אי נוחות שהייתה נסבלת.

    לאחר הגמילה וגם בשלבים האחרונים שלה, החשק המיני שלי, שהכדור דיכא במשך שנים והפך אותי לכמעט נזיר — חזר. הביטחון העצמי עלה וחזרתי לחייך יותר. אני כבר לא חי בדיאגנוזה שאני דיכאוני וצריך טיפול כימי, וזה כבר לא מגדיר את האישיות שלי. יש לציין כי את הגמילה עשיתי יד ביד עם טיפול פסיכולוגי (לא פסיכיאטרי!) שעזר לי – ועודנו – להבין את שורשי הבעיה. אני בהחלט ממליץ על תמיכה פסיכולוגית במהלך הגמילה.

    עצתי לכם: היו אמיצים, חכמים וסבלניים. הפכו את הורדת המינון לתהליך הדרגתי. במקרה שלי היתי על מינון יחסית נמוך (20 מ"ג), אז אני יכול לדמיין שמישהו שנגיד על 60 יצטרך יותר זמן. בהתחלה הייתי על 15 מג לחודש, אז הורדתי ל10 והייתי על זה 3 חודשים, אז הורדתי ל-5 וגם על זה הייתי איזה חודשיים, ואז הורדתי ל-2.5 למשך חודש, ולאחר מכן 2.5 כל יומיים למשך חודש, ואז 2.5 כל 3 ימים למשך שלושה שבועות. לא עשיתי סיכום של המספרים, אבל אני חושב שהגמילה לקחה בין 8 ל-9 חודשים בסך הכל. אבל — אם את/ה לא רוצה תופעות לוואי — סבלנות וירידה הדרגתית ביותר היא הדרך היחידה.

    *לפני כן ניסיתי להפסיק באופן אגרסיבי יותר (חודש סה"כ) עם ירידה של 5 מג כל שבועיים — בייעוץ רופא המשפחה. מדובר בפשע שרופאים מייעצים דבר כזה — פשוט חסר אחריות. הגוף פשוט לא מצליח לעמוד בשוק. רוב סיפורי הזוועה נגרמים בגלל זה, אני בטוח. אל תנסו גמילה אגרסיבית – ואל תציבו דדליין לא ריאליסטי!

    • היי חן,נראה שאתה מבין ביותר על מה אתה מדבר.
      במשך 16 שנה רצוף נטלתי סרוקסט וחבריו,עקב חרדה חברתית קשה.
      אני נקייה כחודשיים,וכל תהלעך הירידה במינון ארך שלושה חודשים.וממה שאתה כותב זה לא הדרגתי בכלל…
      הייתי על 100 מ״ל סרנדה (דומה ללוסטרל),ובגמילה ירדתי כל חודש בחצי כמות (50,25)
      אני מתה מפחד מהתופעות ומזה שלא אוכל לתפקד (אני נשואה ואמא לילדות קטנות) .
      החודש הראשון בלי הכדורים היה קשה מבחינה פיזית-היתה לי חולשה נוראית כל יום מהצהריים,כאילו שמו לי סם שינה,
      ברוך השם זה עבר.
      כרגע התופעות הן בכי והתרגשות (סתם מצפייה בטלוויזיה אפילו)
      וכולי לקווה שלא יהיו לי תופעות חמורות מאלה….
      את הגמילה עשיתי בהנחיית פסיכיאטר כמובן .

    • בעיקר בעזרת התגובה שלך חן, אזרתי אומץ להפסיק. גם אני כעשר שנים על סמים פסיכיאטרים- כחמש שנים לקחתי ציפרלקס במינונים שגדלו בהדרגה מ-10 מ"ג ל-15 ו-20, ולאחר ניסיון הפסקה מהיר שהומלץ ע"י רופא וגרם כמובן להחמרה והופעה של התקפי חרדה, עברתי לסרוקסט 30 מ"ג אותו אני נוטל בארבע שנים האחרונות. לאחר תהליך ארוך עם עצמי הבנתי שהסמים האלה עושים לי רק נזק (מעולם לא חוויתי התקפי חרדה לפני שהתחלתי לקחת, אין לי חשק מיני והתפקוד היומי שלי אמנם בלי מחשבות קשות אך הכל עובר לידי ולא נוגע) ושהבעיה שלי עם הדיכאון בכלל לא קשורה לרצפטורים במוח אלא בחוויות וטראומות שספגתי מילדות. כאמור בזכות האתר הזה שחיזק את ההחלטה, יצאתי לדרך לפני ארבעה חודשים והחלטתי לעשות זאת (עצמאית וללא ליווי פסיכיאטרי) בהפחתה של 5 מ"ג בכל חודש. מגובה בהפגזה של אומגה 3 ועוד שלל ויטמינים ומינרלים שהתחלתי לקחת שלושה חודשים לפני תחילת הגמילה בייעוץ נטורופטי, הייתי ממש אופטימי שזה יעבור בקלות וללא תופעות קשות. אך לצערי בתחילת מאי כשהגעתי כבר למינון של 10 מ"ג, החלו להופיע שוב התופעות המוכרות והקשות של החרדה והדיכאון. זה קשה וזה בעוצמה חריפה שטרם חוויתי. אני מפחד לעלות לכביש מחשש שאחטוף התקף חרדה, משום מה זה קורה לי בעיקר שם כשאני נוהג לבד. כנראה שהייתי אופטימי מדי ובאופוריה, אולי בכלל מיהרתי בתהליך והייתי צריך להפחית כל חודש 2.5 מ"ג. רק עכשיו אני מבין שזה תהליך גמילה והוא כנראה יהיה ארוך וכואב. אבל אני נחוש להמשיך עד להתנקות מוחלטת מהחרא הזה שהרס לי את החיים. השאלה שלי היא מה לעשות כרגע? האם עדיף לעצור על ה 10 מ"ג בשלב זה עד שהמצב יתייצב קצת ורק אחר כך להמשיך בהפחתה? האם להמשיך בהפחתה בכל זאת? רוצה עוד לציין שאני נמצא בלויי פסיכותרפי בתהליך כדי להגיע לשורש הבעיה ולצאת מהדיכאון הזה ששולט לי על החיים כבר הרבה יותר מדי זמן. אני אופטימי למרות הכל ובטוח שזה אפשרי! בתקווה לימים שבהם יחזור השקט למוח, אבל שקט אמיתי וטבעי ולא מלאכותי בהשפעת סמים קשים ואלימים.

  6. אוייי…. אני כל כך מבינה.גם אני ככה.בת 19.5 וסבלתי מחרדות קשות איומות וחמורות מגיל צעיר שהובילו לשני התקפים פסיכוטיים כואבים כל כך…לא מאחלת לאף אחד.סבל נורא ואיום.מאז אני לוקחת תרופות ומצבי השתפר.מהכדור הראשון הרגשתי יותר טוב,אבל עדיין היו לי המון חרדות וגם דיכאון וזה הוביל לתרופה חזקה יותר.החרדות באמת פחתו,זה עזר לי.השתיק קצת את השדים שבי.מאז ההתקפים הפסיכוטיים לא חזרו.זה מה שאני הכי מפחדת ממנו.היו לי סיוטים שהם יחזרו והייתי קמה בלילה שטופת זיעה.
    לפני שלקחתי תרופות פסיכיאטריות ניסיתי טיפול הומאופתי שעזר רק לכמה זמן ולאחר שנה ההתקף הפסיכוטי חזר ושום דבר שהיא נתנה לא עזר לי.נשרתי מבית ספר תיכון,לא יכולתי אפילו לקרוא ספר.האותיות התבלבלו לי.ככה הייתי שנה,כשעוד לא התחלתי שום תרופה פסיכיאטרית והייתי על הומאופתיה שלא עבדה.לא יכולתי לצאת מהבית ואפילו לעבור בבית מחדר לחדר.חרדות איומות.לפני זה הייתי בכל מיני טיפולים כמו שלושת המימדים ומוח אחד שלא עזרו בכלל…ככה המצב היה נורא עד שלא היתה ברירה ואמא שלי פנתה לפסיכיאטרית.המצב השתפר,כמו שכתבתי.בסוף השנה שנשרתי ממנה עשיתי בגרויות(!)!!!! עם הרבה קלונקס ותרופות כדי שארגע, אבל עשיתי!
    הטיפול דיי יצב אותי.בלי זה הייתי משוגעת.נכון,עכשיו כמה שנים אחרי אני מרגישה שהתרופות גורמות לי לתופעות לוואי גדולות של עייפות וזה מפריע. לצערי אני ישנה המון.לא עושה כלום בחיים כבר הרבה זמן.אבל אני מבינה שזה לא בסדר לשלול כך כי חוויתי את הטיפול על בשרי ואני יודעת שהפסיכיאטרית הצילה אותי.נכון,תרופות פסיכיאטריות זה לא דבר קל.במיוחד התרופות האנטי פסיכוטיות החזקות,אבל איזו ברירה יש לנו?!?! איזו ברירה יש לי?!? התופעות לוואי,העייפות.ההתמכרות.אבל באמת שאין פתרון אחר שיכל לעצור סכיזופרניה קשה,לדוגמא.או חרדות קשות.אני מסתכלת על הפתרונות שנתנו כאן ואני צוחקת.לצאת להליכה של שעה לפחות..?מי בכלל יכל לצאת להליכה כשהוא מלא בחרדות עד כדי כך שהוא לא יכול אפילו לצאת מהחדר שלו.מי שכתב את זה כנראה לא הבין מה זה מצב קשה באמת.במצבים כאלה אני לא זוכרת איך קוראים לי.אני רק רועדת.והלב שלי דופק בצורה מטורפת.והראש שלי כואב.ואני מתחילה לדמיין דברים.ואני רואה צורות באוויר ואנשים מתים הולכים.ואני צורחת.אז…אם היו חומרים טבעיים שיכולים לעזור באמת הייתי לוקחת.אבל לא מצאתי.זה נורא מצחיק אותי שכתוב "סמים פסיכיאטריים לא מרפאים". הרי זה ברור.יש מחלות שאי אפשר לרפא.וחלק מהן זה מחלות נפש. איך אפשר לרפא נפש שבורה ומוח מורכב עם כל החומרים הכימיים..? מי מתיימר לרפא?? רק מנסים להקל על הסבל בטשטוש.
    הרי מה יקרה אם חולים סכיזופרניים קשים לא יקחו שום תרופה? מצבם יהיה חמור הרבה יותר.נכון,יש את התופעות של האפתיות, אבל יותר טוב שיקחו סכין ויהרגו כל מי שיעבור לידם בטענה שהוא השטן..???
    כלומר איזו ברירה יש לנו..?????? לי?????
    אני גם רוצה להיגמל מהתרופות.אבל מה אני אעשה אם הכל יחזור?אז אני מעדיפה להתאבד ולא להרגיש הכל שוב בחזרה.אצלי זה הרע במיעוטו…
    הלוואי והייתי יכולה פשוט לא להיוולד ולא לסבול את כל הסבל הזה.
    אם כן מה שרציתי לומר זה שתרופות פסיכיאטריות זה לא איקס מוחלט,כי לפעמים אין ברירה. "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". זה המשפט האהוב עלי.כי באמת,מה הייתם עושים אם הבת שלכם היתה משתגעת לכם מול העיניים ושום דבר טבעי לא היה עוזר?
    כמו שלוקחים אנטיביוטיקה אם יש דלקת ריאות,לפעמים צריך לקחת משהו שיסדר את המוח.
    כן אשמח לשמוע אם מישהו ניסה להיגמל מהתרופות והצליח, והאם הסמפטומים חזרו..?
    אשמח לשמוע מה יש להציע לרופאים פה באתר שגומלים אנשים מהתרופות,הם יכולים לדעת בוודאות שהסימפטומים לא ישובו?אם לא,אז איך זה עוזר אם המצב נהיה יותר גרוע?

    • היי.
      אני אחרי התקף פסיכוטי אחד עקב שימוש בסמים. עברו כמעט שלוש שנים מאז ואני על כדורים במינון נמוך. לאחרונה התחלתי להתעניין ברוחניות ובפירוש אלטרנטיבי להתקף פסיכוטי. בעקבות מפגשים עם מטפלים מיוחדים מאוד החלטתי להפסיק לקחת תרופות, אני נקי מאלכוהול וסמים מאז הפסיכוזה.
      אחרי הורדה איטית של המינון היום הוא היום השביעי שאני לגמרי בלי תרופות. ואתמול היה היום הגרוע ביותר בחיי. ניסיתי להתאבד כבר כמה פעמים, אבל אתמול הייתי בשפל של השפל. לאומת זאת, היום קמתי בהרגשה אחרת כל כך, פיתאום נזכרתי למה אני רוצה להיגמל מכדורים, נזכרתי למה אני חיי בכלל.
      אני רוצה להגיד בעצם שאני מבין, את החרדות ואת השיגעון… אני רוצה להגיד גם שאל תאבדי תקווה אם את רוצה להיות נקייה יום אחד כי יכול להיות שזה יתאפשר. הגעת לעולם הזה מסיבה מיוחדת מאוד. (ודרך אגב, לי מאוד עוזר ללכת עם הכלבים בשדות מחוץ לבית, גם כשאני רק מחפש עץ טוב לתלות את עצמי עליו).

  7. היי. הפסקתי לקחת ריספונד לפני חצי שנה (לקחתי במשך 5 שנים 4 מ"ג והורדתי במהלך השנים) ובהתחלה הכל היה כרגיל, עכשיו חצי שנה לאחר מכן פתאום אני מרגיש חרדה ועצבים שהגיעו משום מקום. באופן כללי אני בן אדם עם שליטה עצמית, זאת אומרת אם אני מרגיש שאני מתעצבן על מישהו / משהו בהגזמה אני שם לב לזה ומרגיע את עצמי מיד. עכשיו שאלתי היא תוך כמה זמן פלוס מינוס תופעת הלוואי תעבור

    • שלום לך, איננו יכולים לתת ייעוץ רפואי. אתה מוזמן לפנות לאחד הרופאים/מטפלים מהרשימה המופיעה באתר (ראה תפריט "אלטרנטיבות"). המון בהצלחה.

      • היי אני בתהליך גמילה מכדורים נרקוטיים כבר שבוע רציתי לדעת מה התזונה הנכונה לחילוף החומרים והדם הנכון לאכול גם בכדי שהגוף יתחזק

  8. גם אני ככה. כל כך עצוב. כדי שאהיה נסבלת. ולא אצרח על כולם אני לוקחת ציפרלקס. אבל המחיר האישי הוא לא לחיות באמת. לא להרגיש. לא לחלום. לא לבצע. העייפות מכריעה אותי בכל יום, כל היום.

    • מזדהה!!!
      הרגשתי מתה מהלכת.
      כבויה.
      חיה בכאילו אבל אין באמת מטרות,סיפוק ומימוש פוטנציאל (ויש הרבה.שזה הכי כואב),
      מובטלת ועצלנית.
      ההורים מממנים אותי.
      לא ביטוח לאומי ולא לשכת אבטלה.
      ממש נטל.

  9. לקחתי חצי כדור של רסיטל במשך 3 שנים לאחר 3 שנים עשיתי הפסקה מהכדורים וניסיתי להיגמל והכל היה בסדר. פתאום אחרי חצי שנה מהגמילה הרגשתי חרדה, חוסר מצב רוח, בכיתי פתאום מכל דבר קטן ואז חזרתי לקחת חצי כדור. ועכשיו אפילו ירדתי לרבע כדור. הכדור הזה פשוט הורס לי את בחיים מהבחינה המינית. נהפכתי להיות אישה שאין לה צורך מיני כלל ועיקר ואי אפשר לנהל ככה זוגיות. מה עושים? איך נגמלים מהרסיטל לגמרי או האם יש תחליף טבעי לכדור הארור הזה

    • שלום, גמילה מרסיטל או תרופות פסיכיאטריות אחרות, אחרי שימוך ממושך, עשויה להיות קשה ולא תמיד מצליחים להפסיק לחלוטין. הנה קישור למאמר שלנו לגבי גמילה מתרופות פסיכיאטריות. שימי לב גם לקישור בסוף המאמר לרשימה של רופאים ומטפלים. בהצלחה!

    • גם לי אין חשק מיני בכלל.
      בעלי סובל מזה מאוד…
      אני פשוט לא זקוקה למגע או מין.
      מבחינצי זה ביזבוז זמן

  10. הגיע הזמן שכולנו נקום ונתעורר ונבין שכול הרופאים שמאשרים את כול הכדורים האלה צריכים להיות מאחורי סורגים כולל כול החברות שמיצרים את כול הזבל הזה חבריי. אני גרה בארצות הברית וכמובן ידוע לכולם כול מה שקשור לתרופות פוא זה פשוט זוועה אני ומשפחתי עוברים סיוטים שאני לא מאחלת לשונאים שלי אני אבדתי את אבא של הילדים שלי ולא באשמתו מפני שהיה לו את המחלה ולאחר זה הוא לא יכל לצאת מזה עד שנפטר לצערנו וזה נמשך הרבה שנים ועכשיו אנחנו עוברים סיוט מספר 2 עם אחת מהבנות שלי הכאב שאני חיה ורואה איך שהבת שלי נגמרת מולי זה סיוט כרגע קבלתי חומר על רוקח בפלורידה שדרך בדיקת רוק למשך חודש ולאחר מזה הוא שולח למעבדה ובודקים את רמת ההורמונים ולאחר מזה הוא מייצב את ההורמונים וחיים. הופכים הדבר שכול אדם רוצה בלי כול העליות והירידות פשוט נורמלי. וחברה תתפללו בישבילי מפני שבתי עם אגו עד השמים ולא מוכנה להקשיב לי אין לכם מושג כמה שזה קשה אני בתוך חלום רע שלו מצליחה להתעורר מזה אודה לקבל אני יכולה להגיע שהיא תקבל את העזרה שלנו. בבקשה,

  11. מיכוון שתרופות פסיכאריות הם מסוכנות ומפריעות לי התופעות לוואי החלטתי להפסיק, השאלה שלי היא מה קורה אם אני מפסיקה?, כשהייתי ילדה קטנה נתנו לי את התרופות למשך שש שנים כשמצב יהיה טוב ואז הפסקתי אותם לשלוש שנים ובום לאחר שלושה שנים מצבי הנפשי הידרדר מאוד וחזרתי לזה, השאלה היא האם הפסקת הכדורים יכולה לדרדר במצב הנפשי כי הגוף התרגל לסמים אלה? ומה אוכל לעשות על מנת לצאת ממעגל הקסמים השטני הזה,איך אוכל להפסיק את הכדורים בהדרגה ולמנוע את הידרדרות מצבי הנפשי ואת החזרה לתרופות ,האם אפשר בכלל להפסיק תרופות באמת? מבלי לחזור לזה אף פעם? תראו לי אדם אחד שלקח תרופות במשך שנים וכאשר הפסיק לא חזר לזה יותר? בקיצור צריך לשים את כל הפסיכיאטריים מאחורי סורג ובריח ולדאוג שישלמו על מה שעשו לנו,הם בעצם פושעים ודין פושע הוא גיהנום.

  12. יש לי שאלה למישהו שיודע – למה הפסיכיאטרים אובססיביים לכל מה שקשור לסכיזופרניה ? כאילו הם רואים במחשבות שווא משהו נוראי ומאיים. כשסיפרתי לפסיכיאטר על חרדות הוא כאילו לא ייחס לזה הרבה חשיבות , אבל אמר לי שאם יש לי מחשבות שווא מסוימות (שאני לא אפרט אותם כאן) – אז שאני מייד אתקשר ויקבעו לי תור דחוף. מה הקטע עם המחשבות שווא וסכיזופרניה ? אני נגמלת מכמה כדורים , והפסיכיאטר לא התייחס לזה בכלל , אבל כשהורדתי זיפרקסה אז זה כאילו הדליק אצלו נורה אדומה וכל הזמן הוא מציין שירדתי על דעת עצמי מזיפרקסה. הם כאילו מפחדים מאנשים סכיזופרניים ומנסים להשתיק אותם ממשהו …

  13. גם אני מזדהה עם מה שכתבתם ,אובחנתי כדו קוטבי, אני בטיפול פסיכיאטרי והומאופתי.וחייב לציין שזה מאוד מקל את התהליך מתחיל כרגע גמילה מזיפרקסה בליווי הומאופתיה בתקווה שזה יעזור ויחליף את הכדור הפסיכאטרי.. אם יש מישהו שגם באותו תהליך או לפני אשמח לשוחח ולהתייעץ,
    זה המייל -dokotvit@gmail.com
    יאלה בואו ננצח את זה ביחד.. (כמובן בליווי אנשי מקצוע) בהצלחה.

  14. אני סובל מהפרעה דו קוטבית מה שאומר שיש תקופות שאני סופרמן ויש תקופות שאני תולעת קטנה וזהירה.
    האמת ששנים אני כבר לא סופר מן,
    מאז שהתחלתי עם התרופות אני מרגיש כלוא בתוך עצמי. אני מתגעגע לאני הקודם שלי שהיה מלא בטחון חזק ובלתי מנוצח. כריזמתי חכם יצירתי מצליח.
    הפכתי להיות הצל של עצמי, אני לא אני.
    היו תקופות שהפסקתי את הכדורים, הרגשתי נפלא אבל הסביבה שלי נפגע. בשלב מסויים אני מאבד את הסביבה עולה למעלה למעלה מלא באנרגיה כמו פצצת אטום.
    ואז מגיע הנפילה הגדולה שבועות אני קבור מתחת למיטה לא מסוגל לתקשר עם העולם רוצה רק שקט……,,,,,,…….
    מחשבות קשות רצות בתוך ראשי, אני מתחנן את יום מותי לא יכול לשאת יותר את הכאב. מכין תוכניות בתוך ראשי מבקש רק את מותי.
    כימיקלים מוזרמים לתוך גופי לייצב את מצבי, באורח נס השינוי מתחולל המחשבות הכואבות מיד מתחלפות.
    ועכשיו אני נע בין הקצבות לא חודר את התקרה ולא יורד מתחת לרצפה. חיי באמצע בשעמום נוראי לקחו ממני את נשמתי. לא שמח ולא עצוב סתם מת מהלך בין הבריות בלי רצונות ובלי חלומות כלוא בתוך עצמי טובע בים של כימיקלים
    רצחניים שלקחו ממני את נשמתי.
    ואז אני מחליט לשחרר את האריה, מפסיק עם הכדורים המדכאים ושוב במעגל קסמים אני חוזר לטוס לעננים מרגיש שוב מלך העולם המחשבות רצות במהירות האור אין לי ממש צורך בלישון. הנה אותותו אני מצליח בגדול, אני יודע אני מרגיש
    שהעולם הוא שלי חבל שבסוף מחכה לי נפילה ארוכה לתהום הנשיה.
    והפעם החלטתי להתמיד עם הכדורים כי לא נעים לי מהנזקים שהפסקתם גורמם.
    מה לעשות חברים האם יש פתרון הוא אולי כדאי פשוט לפרוש באופן סופי?

    • שלום לך,
      העמותה אינה מספק ייעוץ רפואי. אתה מוזמן לפנות לרופא או מטפל מהרשימה באתר שלנו, לקבל ייעוץ וטיפול כדי להגיע למינון מינימאלי של כדורים, אם לא להיגמל לחלוטין. זה הקישור לרשימה.
      המון בהצלחה.

    • נדהמתי לקרוא את תגובתו של אורי.
      אני מזדהה עם כל מילה ומילה.
      זה כמה שנים שאני כלוא בתוך גופי. מתגעגע לאריה שבי.
      יודע שיש בתוכי כוח עצום, שרק מחכה לפרוץ החוצה.
      אבל אני מודע למחיר שהסביבה שלי משלמת. ולכן אני ממשיך ליטול כדורים כל יום.
      חי בתוך בועה נתול כוח אנרגיה ויצירתיות.
      כולא את האריה בכלוב.
      ומתגעגע לימים עברו.

    • שלום, איננו נוהגים להמליץ על רופא מסוים. אנא ראי רשימת רופאים תחת תפריט "אלטרנטיבות" באתר, ובחרי אחד מהם.

    • היי לילך, מצאתי את התגובה שלך בחיפוש. מקווה שאת בטוב!
      האם מצאת רופא פסיכיאטר שתומך בגמילה מטיפול תרופתי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *