הפסיכיאטר איחר את הרכבת

מאת עו"ד אריק גינזבורג

לאחרונה אנו עדים ליותר הודאות מטעם ברי סמכא בתחום הפסיכיאטריה, כי למעשה התיאוריות והטיפולים הניתנים במשך שנים הוכחו כלא יעילים.

ב-24.12.2017 הודה יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל, כי למעשה אין שום הוכחה לכך שמחלות נפש נובעות מחוסר איזון כימי במוח. (מתוך כתבה בערוץ 10 ששמה "מלכודת הציפרלקס" – לכתבה https://www.youtube.com/watch?v=y8QiCYkQOYc).

ב-24.1.2018 שינה איגוד הפסיכיאטריה הישראלי את ההנחיות הניתנות לפסיכיאטרים בנוגע לטיפול בתרופות פסיכיאטריות, הכוללות הורדה במינוני התרופות למטופלים ואף בחינה של הפסקה הדרגתית של הטיפול התרופתי.
לכתבה: https://www.themarker.com/news/health/1.5762815.

ועוד מתוך הכתבה, יש שינוי בגישה המדעית בעולם הפסיכיאטריה. המחקרים באמת מראים שתרופות נוגדות פסיכוזה ונוגדות דיכאון פחות יעילות ממה שחשבנו בעבר. במשך הרבה שנים הסתמכנו על מידע מקצועי שהיה ממומן על ידי חברות התרופות, ושהראה את היעילות של התרופות.

עוד ביקש יו"ר איגוד הפסיכיאטריה להפסיק לטעון שאנחנו יודעים את הפתופיזיולוגיה של פסיכוזה ודכאון דרך סרוטונין ודופמין – ולהודות שאנחנו מטפלים סימפטומטית ולא תמיד מצליחים.

אבי הפרעת הקשב וריכוז ADHD, הפסיכיאטר האמריקני ליאון איזנברג, אמר בראיון אחרון לפני מותו ב-2009, כי הפרעת קשב היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת.

ואם לא די באמור הרי בשנתיים האחרונות היו חשיפות תקשורתיות על מחדלים מזוויעים בבתי החולים לרבות קשירות לא אנושיות וטיפולי חשמל.

עד כי נשאל לא אחת – "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" לגבי טיפולים אלו ביחס לבני אדם?!

בדו"ח המיוחד מהאו"ם מיום ה-1.2.13, לנושא עינויים וטיפול מתאכזר, לא אנושי ומשפיל או ענישה, הוגדרו טיפולים אלו כעינויים באופן מובהק.

הדברים האמורים אינם מותירים מקום לספק ומהווים כהודיית בעל דין, כי מדובר בענף שנכשל והוכח כי הוא מבוסס על מחקרים לא אמינים ולא נכונים, המונעים על ידי מניעים מסחריים.

יותר מכך לנוכח הפרסומים האחרונים לרבות דו"ח מבקר המדינה, הרבה מתמחים ברפואה בוחרים שלא להתמחות בפסיכיאטריה ובוחרים בתחומים אחרים ברפואה.

ברור לכל כי אדם אשר כוונתו לעזור, לא יצטרף לקבוצה שפעולותיה המזיקות נחשפו לעיני הציבור ועוד בסדר גודל כל כך חריג וקיצוני.

למעבר לדוח בנוגע לקשירת מטופלים באשפוז הפסיכיאטרי:
http://bizchut.org.il/he/wp-content/uploads/2016/03/דוח-שוברים-קשירה.pdf.

וקישור לכתבה נוספת, אחת מיני רבות בנוגע לדו"ח מבקר המדינה על המצב העגום של הפסיכיאטריה בישראל: https://news.walla.co.il/item/3156052.

זו כתבה בנוגע למקרי אלימות בבתי חולים פסיכיאטרים:  https://www.israelhayom.co.il/article/494269.

הפתרון האלטרנטיבי

במילים אחרות, לנוכח הנחיותיו של יו"ר איגוד הפסיכיאטריה הישראלי כי יש להפחית מינונים של תרופות עד להורדתם לחלוטין, הרי נשאלת השאלה כיצד למעשה המטופל ירד מתרופות?

נציג תחילה את הדברים בטרמינולוגיה פסיכיאטרית. ידוע כי לתרופות מעכבות דופמין או מעלות סרוטונין, יש השלכות על פעילות המוח. בשימוש ממושך ידוע שהמוח משנה את מבנהו (מספר רצפטורים למשל) וכאשר מפסיקים טיפול ממושך בתרופה, המוח שהסתגל אליה מבנית, נאלץ לתפקד בלעדיה, ועלולות להיות לכך השלכות על המצב הנפשי.

יוצא אפוא שהרי החשש העיקרי של הפסיכיאטריה הוא כי ידוע שללא תחליף לתרופה המצב המנטלי הקשה יחזור על עצמו, עם הפסקת התרופות ו/או ירידה במינון.

והנה למסקנה זו כי הטיפולים התרופתיים לא יעילים יותר הגיעו רק בשנת 2018. בעוד שבמשך כ-30 שנה ויותר זועקת הרפואה האלטרנטיבית כי יש פתרון חלופי לתרופות, לפחות במקרים הקלים ואף גם בחלק מהמקרים היותר קשים.

גישות אלטרנטיביות שונות, מצדדות בנטילת תוספי מזון ומינרלים, תזונה נכונה, סביבה בריאה עבודה וכו', עוד התגלה כי ברוב המקרים הסיבה למשבר הנפשי היא גופנית, כך שטיפול נכון בבעיה הגופנית יביא לפתרון של המצב הנפשי.

הרפואה האלטרנטיבית כיום מהווה חלק אינטגרלי מהנורמה הרפואית ולראיה ניתן בנקל לקבל ייעוץ וטיפול במסגרת קופ"ח ובאופן פרטי, ולא זו בלבד קיימות מכללות המכשירות את המקצוע בתחום בצורה מסודרת ופורמלית.

ואם כך, נשאל מה נשאר מהפסיכיאטריה? מדע למצבי חירום בלבד וסכנה ממשית?

נראה כי מדע הפסיכיאטריה איחר את הרכבת שהרי הידע האמיתי לטיפול בבעיות נפשיות קיים בתחום אחר תחת שמות אחרים, והפסיכיאטריה נתקעה במבוך ללא תזוזה ממשית, כשני וקטורים הפוכים על צווארה.

הפן המשפטי

לנוכח השינוי התקדימי באקלים הפסיכיאטרי, עולות שאלות משפטיות בנוגע ליחסי מטפל מטופל, במילים אחרות השינוי במגרש הרפואי משנה גם את כללי המשחק במגרש המשפטי, ובמה דברים אמורים.

כך למשל, לגבי חובת הגילוי במתן טיפול פסיכיאטרי, האם הפסיכיאטר צריך לגלות למטופל שהוא לא מוריד לו את המינון של התרופות רק מהחשש שהוא יתבע אותו אם חס וחלילה יקרה לו משהו, וזאת למרות שכעת הוא יודע שניתן להוריד את המטופל מהכדורים?

האם החובה המוסרית של הפסיכיאטר היא כלפי המטופל או כלפי החשש המשפטי שמא יתבע?

האם לגבי עוולת הרשלנות, כאשר נשאלת השאלה המשפטית האם הפסיכיאטר פעל כפסיכיאטר סביר? כיצד תיבחן התנהגות סבירה של פסיכיאטר?

האם לקשור אנשים בבתי חולים רק משום שיש חוסר בכוח אדם זו התנהגות סבירה?

האם לתת תרופות רק כדי שיהיה שקט רגעי על מנת לחסוך בכוח אדם היא גישה רפואית הולמת?

האם לא להוריד אנשים מהמינון של הכדורים רק מהחשש שאם יקרה משהו הם יתבעו?

האם לתת לאנשים כדורים מלכתחילה מבלי לחשוף בפניהם אפשרויות שונות של טיפול אלטרנטיבי זו התנהגות סבירה?

האם לתת לאנשים "תרופות" משנות חשיבה לטיפול מנטלי בטרם נבדק ניסיון לטפל בבעיה גופנית, האם זו התנהגות סבירה?

הפרספקטיבה של ההסכמה מדעת

הסכמה מדעת היא זכותו של המטופל לקבל החלטות, בצורה חופשית, באשר לטיפול הרפואי שיקבל, זאת לאחר שקיבל מידע רפואי רלוונטי לצורך קבלת החלטות אלה. אפשר שהחלטת המטופל תהיה להסכים, או לסרב, לקבלת הטיפול הרפואי. הסכמה מדעת מטילה גם חובה מקבילה על המטפל שלא להתחיל בטיפול בטרם קיבל את הסכמת המטופל, זאת לאחר שנתן למטופל מידע רלוונטי באשר לטיפול וכן הזדמנות להבין את המידע הרפואי ולהביע את רצונו באשר לקבלת הטיפול.

ובענייננו, האם יש להביא בפני המטופל את כל הנתונים בנוגע לנטילת התרופות?

האם הפסיכיאטר מביא בפני המטופל את האפשרות לרדת מהתרופות בהדרגה?

האם הפסיכיאטר מביא בפני המטופל כי יתכן ויש לטפל תחילה בבעיה הגופנית?

האם הפסיכיאטר מביא בפני המטופל את המידע בנוגע לתופעות הלוואי הכרוכות בנטילת התרופות?

האם הפסיכיאטר הציע אופציות טיפול חלופיות לרבות הרפואה הטבעית האלטרנטיבית תוך שימוש בתוספי מזון?

לסיכום חלק זה, נראה שהגיעה העת לחקיקה ונהלים מדויקים הקובעים נורמה משפטית ההולמת את המצב הרפואי החדש ואת הנחיות יו"ר איגוד הפסיכיאטריה.

הפתרון המוצע

בשלב הראשון יש להכניס מטפלים בתחום הרפואה האלטרנטיבית לבתי חולים הפסיכיאטרים, שילוו ויפקחו על הורדת המינונים ומתן ויטמינים, מינרלים וטיפולים מותאמים לשיקום הגוף והנפש.

במצב כזה בו יש התערבות של הרפואה האלטרנטיבית והיא משולבת עם הרפואה הקונבנציונאלית, המטופל יקבל את הטיפול הטוב ביותר כשכל האלטרנטיבות והמידע נמצאים מול עיניו.

במקביל יש להכשיר את אותם פסיכיאטרים בנוגע לרפואה האלטרנטיבית וכיצד יש להוריד מינונים של תרופות בשילוב הרפואה האלטרנטיבית.

ככל שיהיו תוצאות חיוביות ויראו כי מדובר בדרך יעילה וטובה יותר לעזור לאנשים, כך יותר ויותר תכורסם הדרך הפסיכיאטרית עד שנגיע לעידן טיפולי טבעי חדש לטובת המטופל, ולטובת הפסיכיאטרים שלא יצטרכו לקבל כל כך הרבה התקפות מהציבור ומהתקשורת בגין דרכי טיפולן.

סיכום

עינינו רואות כי הגיעה העת להביא לידי ביטוי את העידן החדש בתחום הרפואה, ופועל יוצא יהיו השלכות גם בשדה המשפטי, קרי אמות המידה המשפטיות ביחס לטיפול בחולי הנפש יתאימו עצמן למצב החדש, הדבר תלוי בנכונות לעזור למטופל בצורה כנה ללא כל שיקולים זרים וכולי תקווה שאנחנו בקרוב נהיה שם.

אין באמור לעיל ייעוץ משפטי או רפואי בכל שאלה יש לפנות לעורך דין או רופא.



נפגעת מטיפול פסיכיאטרי? דווח לנו

4 תגובות על הפוסט “הפסיכיאטר איחר את הרכבת

  1. אני בן 72 בריא באופן כללי אך סובל מחרדות ודיכאונות במינון נמוך_ מידי פעם בשבוע נוטל כבר שנים ציפראלקס שלאחרונה בגלל גילי הורידו לי מינון מ 20 ל 10 מיליגרם ליום וכן נוטל בשעת לחץ ריגעית לוריואן פעם בכמה ימים לפי ההרגשה. אני עוסק יומיומית מספר שעות!!! במיינדפולנס …כבר מספר חודשים לא קטן ושאלתי היא האם להפסיק לחלוטין עם התרופות או שאפשר פעם בכמה ימים להיעזר בלוריואן? רמת הריכוז שלי בנהיגה ירדה לאורך השנים האחרונות דבר שגורם לי להימנע ככל האפשר מנהיגה, אישתי נוהגת ברוב המקרים כי אני ממש מפחד לנהוג! וגם היו לי פגיעות ברכב בגללי!! בשלוש השנים האחרונות דבר המסכן. את עתיד הביטוח!! אודה לתשובתכם!
    פ.ר.

  2. האם צו משפטי ע"י שופט שמכריח אותי לתת לבני ריטלין, זה חוקי?
    האם הפסיכאטר שפסל עצמו לעיניין הריטלין אל מול השופט, כיוון שהוא חבר האישי של האב ונתן את הריטלין כלאחר יד לבני, כי מערכת החינוך דרשה… כשבני לא נמצא במעקב רפואי כלל על נטילת הריטלין,
    הוא בגדר רשלנות רפואית?
    כמות המחדלים והרשלנות הרפואית בעינייני זועקת לשמיים.
    האב מתעקש להשאיר את התוית של הסעיף הנפשי – 57, שבעזרתו נכנס לחינוך המיוחד על מנת להיטיב ולרפא את פצעיו הרגשיים מהפירוד ביננו, אלא שבני לחלוטין בריא בנפשו ואני דורשת להוציאו מביה"ס לחינוך מיוחד. מקום שפגע בו באלימות קשה הן מצד הצוות והן מהילדים עצמם. ע"פ איבחון של פרופ' נירולוג, שמונה ע"י ביהמ"ש כבר הוכח שלבני אין הפרעות נפשיות והוא חד משמעית איננו ADHD וכשהילד עצמו (בן 9) זרק את הריטלין לפח.
    למרות המינוי של המומחה, שנעשה ע"י אותו שופט, שאמר שמה שיחליט הפרופסור זה הדין לגבי הריטלין לבני, הרי שעל אף החלטתו, החליט הפוך, וממשיך לחייב את בני לקחת ריטלין!
    אשמח להפניה לעורך דין שישים סוף לסאגה ולמחדלים הקשים ולרשלנות הרפואית של הפסיכאטר וישחרר את בני, מצו הריטלין ומתווית ה"פרעות נפשיות".
    תודה, נועה בר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *