בסרט התיעודי "Medicating Normal", הפסיכיאטרית ד"ר קלי ברוגן מסבירה מדוע הפרעות נפש אינן מחלות, אינן מדעיות, ומה לעומת זאת כן עלול לגרום לתופעות נפשיות לא רצויות
אלו דבריה של ד"ר קלי ברוגן בסרט התיעודי:
האבחנות בהן אנו משתמשים בפסיכיאטריה אינן מחלות.
הן אינן מחלות בשום צורה שבה מלמדים רופאים להבין מחלות.
אין להן הקשר גנטי ,שמבוסס על ראיות, לפי דעתי.
אין להן מנגנון ידוע, והדרך היחידה בה אי-פעם הצלחנו
להניח משהו הדומה להסבר מדעי בנוגע למחלות פסיכיאטריות
היתה דרך הסקה מן הפרט אל הכלל –
אנחנו נותנים תרופה, רואים את השפעתה,
ואז אנחנו הולכים אחורה לפי ההבנה שלנו של פעולתה
כדי להסיק מה עשוי להיות בשורש המחלה הזאת.
וזה לא מדע, זה לא מציית לעקרונות המדעיים
שרוב תחום הרפואה דבק בהם.
אז, מה שאנחנו קוראים לו
"ADHD" או "OCD" או "דיכאון קליני" ואפילו
סכיזופרניה או מאניה –
יכולים להיגרם, בכל מטופל – לדעתי ולפי ניסיוני הרפואי –
מכל דבר… מרגישות לגלוטן, ועד למשבר נפשי/רוחני.
ופרסמנו חומרים הטוענים, לדוגמא, שמחלת צליאק לא מאובחנת
עלולה להיות מטופלת בתרופות אנטי-פסיכוטיות
ואפילו בשוקים חשמליים לפני שמגיעים לאבחון
והטיפול הוא למעשה הוצאת החיטה מהתזונה
ומתקבלת נסיגה מלאה של הסימפטומים.
בינתיים המטופל נטל ריספרידון במשך 3 שנים
וכעת יש לו את האתגר לרדת מהתרופה
ללא תופעות גמילה פסיכוטיות.
לכן, כדי ליישם את "ראשית, אל תזיק"
עלינו להשתמש בעקרונות הבסיסיים האלה של מחקר
לפני שנותנים תרופות שלפי הספרות יעילותן גרועה
וגורמות לתופעות-לוואי רבות – מתופעות פיזיולוגיות,
ועד לאימפולסיביות ותלות.
קישורים לאסמכתאות
https://www.newyorker.com/magazine/2019/05/27/the-troubled-history-of-psychiatry https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4517012/ https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3641836/ https://www.theatlantic.com/health/archive/2013/05/the-real-problems-with-psychiatry/275371/
מסכים לגמרי