בשנים האחרונות אנו עדים לדומיננטיות גוברת והולכת של שיטות טיפול פסיכיאטריות-תרופתיות לטיפול בקשיים נפשיים. האם פסיכולוגיה תהפוך להיות נחלת העבר?
ענף הפסיכולוגיה מורכב מזרמים רבים, וניתן להתווכח על יעילות זרם זה או אחר. אולם הבסיס לפסיכולוגיה, החידוש החשוב של אבי הפסיכואנליזה זיגמוינד פרויד, הינו זה: ניתן לעזור לאדם בעזרת שיחה, ע"י כך שגורמים לו להתבונן במאורעות משמעותיים בחייו. באופן זה האדם יכול לפתור קונפליקטים בעברו, וכך להגדיל את יכולתו בהווה לחיות חיים מאושרים יותר, מלאים יותר, עם ביטחון עצמי רב יותר.
בזכות זימוינד פרויד והעוסקים בפסיכולוגיה, רעיון זה הינו כמעט מובן מאליו כיום. זהו רעיון הומאני, המניח כי האדם רוצה ויכול להשתפר; ובעזרת תקשורת עם אדם אחר, הוא מסוגל לפתור קונפליקטים רגשיים וליצור לעצמו חיים טובים יותר.
אולם כיום, עם הדומיננטיות ההולכת וגוברת של שיטות טיפול פסיכיאטריות-תרופתיות, רעיון זה הולך ונהיה נחלת העבר.
מה למעשה אומרים לנו הפסיכיאטרים? שהאדם הינו תוצאה של תהליכים כימיים בלבד. "אתה חולה. קח כדור שישפיע לך על המוח, ומצבך ישתפר" (כמובן הם לא יגידו שהכדורים לא ירפאו. ושיש להם תופעות לוואי חריפות ביותר. ושלמעשה אין מדובר במחלה גופנית).
כיום טיפולים תרופתיים נמצאים בתחרות מול טיפולים פסיכולוגיים. אך האם זו תחרות הוגנת? ממש לא. טיפול תרופתי הוא הרבה יותר זול. וחברות התרופות המרוויחות ממנו מבטיחות, בעזרת לוביסטים והטבות כספיות, שזו תהיה האופציה המועדפת.
מי יממן שעות טיפול כאשר אפשר לתת כדור?
בימים אלו משרד הבריאות מקדם את הרפורמה בבריאות הנפש, לפיה האחריות לבריאות הנפש תועבר מהמדינה לקופות החולים. הפסיכולוגים מתנגדים למהלך זה, ובצדק. קופות החולים, משיקולים כלכליים, יעדיפו טיפול תרופתי על פני טיפול פסיכולוגי. זו תהיה מכת מחץ נוספת לעוסקים בפסיכולוגיה.
ואולי זה מגיע לפסיכולוגים. כמה מהם ראית שיוצאים בגלוי נגד השימוש ההולך וגובר בכדורים פסיכיאטריים? כמה מהם מיידעים אותנו על תופעות הלוואי של הכדורים? שהשימוש בכדורים רק מסתיר את הבעיות האמיתיות?
ניתן למצוא דעות הגורסות כי שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי הוא המועיל ביותר. האומנם? האם אדם הנמצא תחת השפעה כימית על מחשבותיו ורגשותיו נמצא בעמדה טובה לבחון את חייו וכיצד חש והרגיש בעברו? האם הוא יוכל להזדהות עם רגשותיו בעבר – לפני שהתחיל לקחת את הכדורים? האם יוכל להתמודד עם רגשותיו בהווה?
לאחר תקופה ארוכה של צריכת תרופות פסיכיאטריות, גוף האדם מסתגל אליהן, והאדם מתנתק מרגשותיו האמיתיים במידה כה רבה עד כי טיפול פסיכולוגי נהיה בלתי אפשרי בעליל.
למעשה טיפול פסיכיאטרי לא רק מתחרה בטיפול פסיכולוגי, אלא למעשה מנוגד לו ומונע את הצלחתו.
על פסיכולוגים להשמיע את קולם באופן ברור ולהילחם על מקצועם, לפני שייעלמו מן העולם.
מאת אדם פורת, מתנדב בעמותת מגן לזכויות אנוש – החוקרת וחושפת הפרות זכויות אדם בידי פסיכיאטרים.
למידע נוסף מומלץ לצפות בסרטים התיעודיים באתר העמותה.
זה איום ונורא שגורמים לאדם להתנתק מתודעתו הצלולה, לשים יהבו על כימיקלים שעושים נזק בלתי הפיך לגופו וגורמים לו להתמכר לסמים שנקראים – תרופות.
אין ספק שפיתרון התרופה מאוד מסקרן. אבל הוא בשום אופן לא מאפשר לאדם להתמודד עם המצוקה, שהביאה אותו לבעייה הפסיכולוגית. נרצה או לא, לרוב יש חשיבות למעבר הדרך ולרכישת התהליך והמיומנויות הפסיכולוגיות שקשיים מלמדים אותנו.
כמעט בכל תחום אפשר להתנחם ב"פתרון התרופתי", אבל יש לפיתרון הזה מחיר, שלא כולם מוכנים לשלם, ושמחזיק בדרך כלל רק לזמן קצר.
המגן בהקשר זה על הפרופסיה (פסיכולוגיה כעבודה סוציאלית) מחטיא את המטרה. עקרו של עניין (כמובא במאמר בצדק), הגנה על צרכן שירותי בריאות הנפש כאדם שיכול בסיוע רב תחומי לפתח חיי איכות מועילים לו ולזולתו. אם מבקשים להועיל, חייבים להשתית את הדיון הבין מקצועי על מידע ועל ידע ולהפקיד את תהליך קבלת ההחלטות בדבר הקצאת משאבים, לרבות משאבי טיפול בתחום זה, בידי צוותים רב מקצועיים רלבנטיים. אשר לפסיכיאטרים, הם אמורים לשלוט גם בידע עליו אנו מבססים את התערבותנו המקצועית ולדעת אף טוב מאתנו את משמעות השימוש בתרופות במקום שם הטיפול הפסיכוסוציאלי אפקטיבי יותר, ובתנאי, שטובת הפציינט לנגד עיניהם. אם אין הם פועלים ברוח זו, יש להבטיח שינוי מבני בתהליך קבלת ההחלטות בהקשר האמור על מנת להבטיח שחוק ביטוח בריאות ימלא את יעודו.