מצבה של פסיכיאטריה בישראל – האם היא במצוקה?

בשבוע שעבר שלח ראש איגוד הפסיכיאטריה בישראל, ד"ר צבי פישל, מכתב לפסיכיאטרים חברי האיגוד בו הוא מציין "אני מתכוון להילחם על הכללתה של הפסיכיאטריה כמקצוע במצוקה בפתיחת הסכם הרופאים בעוד כשנתיים". אז מה באמת מצבו של מקצוע הפסיכיאטריה בישראל?

קשירהראשית עלינו להבין שמקצוע רפואי המוגדר ב"מצוקה" ע"י ההסתדרות הרפואית זוכה לתמריצים כספיים, לכן זה בהחלט משתלם כלכלית עבור רופאים שתחום התמחותם יוגדר כ"מקצוע במצוקה". אך נראה שבימים אלו לפסיכיאטרים בהחלט ישנן סיבות להרגיש במצוקה.

במכתבו, כותב יו"ר איגוד הפסיכיאטריה כי אם לא יתוקן המצב "בעוד עשור-שניים יפחת מספר הפסיכיאטרים במחצית". מסתבר שפחות ופחות רופאים בוחרים להתמחות בפסיכיאטריה!
אנו למדים זאת גם מכתבה ב"מאקו" שפורסמה בשבוע שעבר – בה מציינת ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות: "הבעיה היא שאין מספיק רופאים שבוחרים בהתמחות של פסיכיאטריה. יש מענקים למתמחים שבוחרים בפסיכיאטריה – כשמתמחה שבוחר פסיכיאטריה למקומות יותר קשים לאיוש מקבל בכמה פעימות 400 אלף שקל ובמקומות אחרים יקבל פחות, יש הלימה כמובן לפריפריה ולמרכז. המענקים קיימים וזה התחיל אבל לא עובד מספיק טוב. בסוף יש גם רצון של בנאדם לבחור בהתמחות שהוא רוצה בה, והחשיפה בתקשורת של כל המקרים הללו לא גרמה להם לבחור במקצוע דווקא ההיפך".
מה למעשה אומרת ראש המנהל? שלמרות שמציעים לרופאים חדשים 400 אלף ש"ח כדי להתמחות בפסיכיאטריה, עדיין לא מספיק בוחרים בכך! וההסבר שלה לתופעה היא החשיפה השלילית לה זוכה פסיכיאטריה באמצעי התקשורת.
אנו בעמותת מגן לזכויות אנוש יודעים כי זה לא רק החשיפה התקשורתית, אלא גם המאמץ היומיומי של כולנו להפיץ את האמת על פסיכיאטריה בכל אמצעי אפשרי – סרטונים, רשתות חברתיות, פורומים, תערוכות, תלונות למשרד הבריאות וכו'. כולנו ביחד יוצרים אפקט כ"כ גדול שכעת פסיכיאטריה בישראל נמצאת במצוקה כי רופאים חדשים פשוט מתרחקים ממנה!

אולם הצרות של פסיכיאטריה לא מסתיימות כאן. הפסיכיאטרים לא השכילו לשפר את התנהלותם מיוזמתם הם, וכעת כופים עליהם מבחוץ לשנות את הפרקטיקות המזיקות שהפכו אצלם לשגרה. והכוונה כאן לנושא הקשירות. משרד הבריאות הוציא נהלים שנועדו לצמצום הקשירות, ולפי הכתבה במאקו המוזכרת לעיל הושג צמצום של 60% ממקרי הקשירות בבתי חולים!
יו"ר איגוד הפסיכיאטריה התייחס לכך במכתבו: ""זכינו" לכותרות ראשיות ולכתבות במהדרות החדשות. כשחשבנו שהסיפור מאחורינו, החל גל פרסומים של סיפורים אישיים של מטופלים שהעמידו את כולנו על המוקד. כל בתי החולים "חטפו", שער מנשה יותר מכולם … המשבר התקשורתי הזה, גרם לחשבון נפש לכל המערכת. לנו הפסיכיאטרים, המשבר גרם להביט פנימה ולבחון מחדש האם נכון ליישם פרקטיקות שהיו נראות לנו חלק מהשגרה, ומבט מפוקח גרם לנו להבין אחרת. תוך שנה, ההגבלות הופחתו בכל בתי החולים בעשרות אחוזים".

שוב אנו למדים ששינוי אמיתי בפסיכיאטריה לא יגיע מתוך המערכת הפסיכיאטרית. רק לחץ ציבורי משמעותי ועצום יכול לגרום לשינוי. האחריות היא עלינו לדרוש את השינוי. זה לא יקרה אחרת.

אולם לא נראה שהשיפור במצב הקשירות מעניין במיוחד את הפסיכיאטרים. מבחינתם, הם "חטפו", והם יוצאים למלחמה כדי להצדיק את עמדתם. מתוך מכתבו של יו"ר איגוד הפסיכיאטריה: "התגייסתי יחד עם חברים נוספים לצוות התקשורת מטעם האיגוד. כהחלטה אסטרטגית, למעט במקרים נקודתיים, החלטנו שלא להשאיר את הזירה התקשורתית ריקה. התראיינו לעיתים על בסיס שבועי. זה לא היה נעים, אבל הבנו שמדובר במצב חירום, שצריך להיכנס תחת האלונקה ולשאת בנטל."

אז על מה הפסיכיאטרים נלחמים? מבחינתם, עודף הקשירות בבתי חולים הוא רק תוצר לוואי של מחסור במשאבים. הם דורשים תוספות של כוח-אדם ושיפור תשתיות (כלומר כסף…). שוב, מתוך מכתבו של יו"ר איגוד הפסיכיאטריה: "הצעד הראשון שנעשה היה פרסום חוזר מנכ"ל, מבלי שהוקצה תקן אחד או משאב למערכת. אנחנו כמובן שלא יכולים להסכים לכך ודורשים לקבל את המשאבים שיאפשרו את קיום החוזר. על אף שנושא ההגבלות זכה לתשומת לב מיוחדת מצד המנכ"ל ומצד התקשורת, אנחנו רואים בו חלק מהתוצרים של מצוקת המקצוע".

אולם הפסיכיאטרים כל-כך במצוקה שכבר לא קונים את התירוצים שלהם. כתבה ב ישראל היום, אף היא משבוע שעבר, יצאה בכותרת "קשירת פגועי נפש זו בעיה מוסרית, לא תקציבית". בכתבה מצוטטת ח"כ שלי יחימוביץ', שאמרה: "היחס לפגועי הנפש איננו רק סוגיה תקציבית, ואפילו לא בריאותית. מדובר בסוגיה שיורדת לשורש המחויבות שלנו לכבוד האדם וחירותו, ולאחריותנו להעניק לאנשים החלשים ביותר בקרבנו צלם אנוש, ולא להפוך אותם לעפר ואפר."
דבריה של ח"כ יחימוביץ' נאמרו במסגרת וועדה לביקורת המדינה שהתכנסה בשבוע שעבר. כלומר פסיכיאטריה שוב על המוקד, הפעם בכנסת, בוועדה לביקורת המדינה!

בנוסף לביקורת על פסיכיאטריה, דנו בוועדה גם בקידום חלופות לאשפוז פסיכיאטרי – כדוגמת ה"בתים מאזנים" שמפעילה עמותת סוטריה. לגבי כך אמר שר הבריאות: "אנחנו בודקים את המודל הזה, ואם הוא עובד אנחנו נמצא איך להכיל אותו בשירות הציבורי. אנחנו נחפש פתרון שזה יתאפשר לכל המטופלים שזקוקים לו".

אז האם המחסור בפסיכיאטרים בישראל ימשיך לגדול? האם חלופות אשפוז ייכנסו לשימוש נרחב במקום אשפוזים פסיכיאטרים? מה שבטוח, מצבה של פסיכיאטריה בישראל בכי רע, והמוצא של יו"ר איגוד הפסיכיאטריה הוא לבקש "ועדה ציבורית חיצונית שתבחן את מצוקת המקצוע ותמליץ המלצות מחייבות". בבקשתו זו למעשה מודה יו"ר איגוד הפסיכיאטריה שאין ביכולתם של הפסיכיאטרים לתקן את הנדרש במקצוע שלהם, ודרוש גורם חיצוני שיבוא ויסדר עבורם את הבלאגן.

 

 

 



6 תגובות על הפוסט “מצבה של פסיכיאטריה בישראל – האם היא במצוקה?

  1. מסכימה. לא הפסיכיאטרים במצוקה. המטופלים שלהם במצוקה. אנשים צריכים להפסיק לפנות אליהם !! גם אם מרגישים מצוקה, זו מלכודת

  2. חדשות טובות , ההתמדה מנצחת ! מאמצים של שנים נושאים פירות ועוד יש הרבה על מה להילחם ומה לשנות ! כל הכבוד לעמותת מגן לזכויות אנוש !!! מעריצה ואוהבת

  3. המצוקה האמיתית של פסיכיאטריה, שהיא פשוט לא מרפא ובעיקר הורסת.
    כמטפלת רגשית המתייחסת לגוף, לנפש ולנשמה, כאחד, לא ניתן לטפל בנפש פגועה כתוצאה מנסיבות חיים בעזרת שינויי חיצוני כימי למוח.
    אנחנו המרפאים של עצמנו וגם ילדים קטנים יודעים מה טוב להם. מה הטבע שלהם. ואם לא, נדרשת אחריות הורית לשמש דוגמא בהתפתחות ובמודעות של ההורה, שכן בילד אין רוע. ברגשות אין רוע. אם הרגש הפכה לפחדנית ולשלילית זה בגלל ראש שלילי וחרדתי, שנוהג בטכניקות שליטה, מתוך השרדות והגנה עצמית.
    לתרץ כדורים פסיכאטריים או ריטלין ודומיו, כ״קביים״, זו סתם פחדנות וחוסר אמונה ב״עצמי״ של הילד, של האדם.
    מי שלא ״התעורר״ ובחר לעשות שינויי, נראה שהפסיכיאטריה תמשיך להרדים אותו ולפעמים אפילו תזרז את הדחיפה ״לקפוץ מהצוק״…
    הליווי והטיפול הוא תהליכי לשינוי דפוסי התנהגות/הרגלים/הטבעות/אמונות שנצרבו בנו במהלך החיים.
    ברגע שהמערכת (החינוך והמשפט בעיקר), יפסיקו לשלוח באופן אוטומטי נשמות מלאכיות שכמותנו, בכל גיל, מילדים בגן ועד קשישים, שסובלים ממצוקות החיים וטרם התפתחו במודעות שלהם ולכן הסבל הפיזי והרגשי עדיין פועל כאוטומט, רק אז יהיה שינוי לכיוונים אלטרנטיביים שמאחדים התיחסות טיפולית של הגוף, הנפש והנשמה.

    אני מדברת כמטפלת רגשית שעושה עבודת איזון פנימי וכאם ל 5, שבנה הקטן קורבן נסיבות של אביו ושל מערכת החינוך ושל בית המשפט, שמכריחים אותו ליטול כדורים פסיכאטריים.
    ברגע שאדע שאני מוגנת
    מתביעת הוצאת דיבה, כי כבר קבלתי אחת, אוכל לצאת עם הסיפור המזעזע של בני לתקשורת, על מנת להציל הרבה ילדים אחרים שכולם לא נשמע.
    תודה.

  4. לא הפסיכיאטריה במצוקה, אלא המטופלים שלה. סוף סוף רואים תוצאות חיוביות לחשיפה של הדברים הנוראיים שהיא גורמת להם.

  5. אסכולת הפסיכיאטריה אינה מפותחת. נשארה בתחום התרופות. יש עולם שלם של אפשרויות כמו הקנאביס והמורינגה ועוד ועוד
    שיחות יומיות עם מי שבטיפול
    שיטות תנועה/ריפוי
    מוסיקה
    עיסוי
    דיקור, שיאצו
    פלדנקרייז
    יוגה צחוק
    ועוד מליון אפשרויות שהפסיכיאטריה לא נוגעת בהם
    זה אגף שהוא ניסוי וטעיה ופגיעה במוחות של אנשים
    כמה אנשים נעשים זומבים?
    נעשים חסרי חיים?
    כמה מתאבדים?

  6. עד הדיקטטורה הפסיכיאטרית לא תמצא את מקומה הראוי בפח האשפה של ההיסטוריה יחד עם חברותיה הרעות הדיקטטרה הנאצית הדיקטטורה הקומוניסטית , לא תבוא הגאולה. השלמה !!

להגיב על שושי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *