הפרעת קשב וריכוז – כיצד משכנעים אתכם שילדכם חריג?

הידעת ש'הפרעת קשב' היא הפרעה פסיכיאטרית ?

שום ילד, שמאובחן כבעל 'הפרעת קשב וריכוז', לא עובר בדיקה מוחית כלשהי, שתוכיח, שזהו פגם ולא התנהגות לא בשלה.

התווית 'הפרעת קשב' היא מאד כוללנית, ולכן קל מאד להדביק אותה כמעט לכל ילד פעלתן, יצירתי, בדרן או משועמם, שכמו כל ילד, התנהגותו לעיתים איננה רצויה ואף חריגה.

התווית מבוססת על דיווחי המבוגרים, לכן קל להדביק אותה במיוחד לילדים לא ממושמעים ( מטפסים על עצים, לא ממושמעים, לא משתפים פעולה, מתווכחים) או שהקצב שלהם מהיר יותר או איטי יותר מהאחרים.

האבחון חורץ את דינו של הילד לפני שקיבל הזדמנות לרכוש יכולות אלה בעצמו. זהו עוול, כיון שלא נותנים לו הזדמנות להשתפר. האבחון מדביק לו סטיגמה, וחורץ את דינו כבעל הפרעה לכל החיים ללא אפשרות לערער על האבחנה.

בעקבות אבחון של ילד כסובל מהפרעת קשב, הוא צריך, פתאום, סמים. ריטלין (בשם נוסף: קונצרטה) מוגדר כסם מסוכן בספר החוקים תחת "פקודת הסמים המסוכנים". ל-1 מכל 6 תלמידים בארץ כיום, נרשמו סמים כאלה בזמן זה או אחר.

האבחון מגדיר את הילד כלקוי, כאילו שלא ניתן לשפר התנהגות או שליטה עצמית.

דוגמא לסיבות לקשיי למידה והתנהגות: 'בעיות' בבית, קשיי שפה, אי הבנה של מילים או מושגים בחומר הנלמד, מרץ רב שלא מאפשרים לילד לבטא, יצירתיות רבה שגורמת לאיטיות בביצוע, רגישות רבה לרעשים, אור או מגע, מורים או הורים שאף פעם לא מרוצים מהילד , כפייה וענישה, בעיות גופניות, בעיות שינה, טראומות שהילד עבר, או כל סיבה אחרת שהוא עצמו יספר אותה אם יקשיבו לו.

האבחון הפסיכיאטרי משרת את המבוגרים ומתעלם מנקודת המבט של הילד

הפסיכיאטריה מבוססת על הרעיון שהאדם לא יכול להשתנות

חינוך אמיתי מחשיב את ההישגים, היכולות והרצונות של הילד

פסיכיאטריה נוטה להתעלם מנקודת מבטו ומרצונו של המטופל עצמו

היות שילדים יכולים לשפר את יכולותיהם, זהו פשע חינוכי להגדיר אותם כלקויים עוד בטרם בגרו, ובכך להשפיל ולייאש אותם.

תלמיד נהיגה, שנכשל שוב ושוב במבחני הנהיגה שלו, לא נשלח לאבחון פסיכיאטרי ומאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, אלא מקבל כמה שיעורים שהוא צריך עד שהוא רוכש את היכולת לנהוג.

בבית הספר כמעט ואין לתלמידים אפשרות לקבל מבחן חוזר כדי להצליח. אם הם משיגים ציון של 60 במבחן, הם יוגדרו בתעודה כ 'חלשים', למרות שכל אחד מהם יכול, באמצעות כלי למידה הולמים, להשיג ציון 100 מושלם. 'לא הצלחת? אתה כישלון!', זו הגישה המלחיצה שבאמצעותה חיסלו הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה כבר לפני שנים את האווירה התומכת בתוך בתי הספר שלנו. 'אין זמן לחכות עד שכולם יבינו'. 'מי שלא מבין בפעם הראשונה הוא כנראה …לקוי'.

אם ילד הוא איטי מבני כיתתו בקצב ההעתקה מהלוח, אולם הוא מהיר מהם במגרש הכדורסל, זהו פשע חינוכי להדביק לו תווית ליקוי פסיכיאטרית רק בגלל שלמערכת אין סבלנות לחכות לו. מדוע חבריו לא מקבלים 'ליקוי כדורסל' אם הם לא קולעים כמוהו לסל?

אם תלמידה מצטיינת בלשון, אולם נכשלת בגיאוגרפיה, זהו פשע חינוכי לשלוח אותה לאבחון (כפי שבאמת קרה). אם ההפרעה היא מוחית, כיצד היא מתגלה רק בשיעורי גיאוגרפיה? מרוב שהיועצת עסוקה בלחפש תלמידים לקויים, היא כבר לא רואה שלעיתים מספיק לחזור איתם על החומר, ולמצוא את מה שלא הבינו.

איש לא מאבחן את המורים או את שיטת הלימוד

היועצות החינוכיות הפכו לזרוע המבצעת של התעשייה הפסיכיאטרית בבית הספר

שיטת הסיווג הפסיכיאטרית חדרה בשנים האחרונות לכל בתי הספר ולכל המוסדות להכשרת מורים דרך חומרי הלימוד בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה.

ריטלין גורם לתלמידים רבים להתנהג באופן פסיכוטי

הפסיכיאטריה שוללת מילדים את זכותם לחיים, בכך שהיא הופכת אותם לנרקומנים עוד מגיל הגן, ומשכנעת אותם שהם פגומים מבחינה גנטית, חריגים וחסרי יכולת. כפי שצוין בתחילה, הריטלין מוגדר בחוק כסם מסוכן. שלא כמו סמים פסיכיאטריים אחרים הוא גם מופקד בכספת של בית המרקחת. הריטלין מכניס הון עתק לתעשייה הפסיכיאטרית ולחברות התרופות, אולם הוא לא מטפל בגורמים לקשיי התפקוד של הילד ולא במצוקות האמיתיות שלו. הוא רק יוצר אשליה, לשעות ספורות, שהבעיה נעלמה, אולם, בהדרגה, הופך את הילד לתלותי, עצבני, מדוכא או חסר שקט. הוא מסכן את בריאותו, ובפועל רק מחמיר את הקשיים של הילד לאחר שהשפעתו פגה. הריטלין והקונצרטה ממריצים את המוח בדיוק כמו סמי המרץ הלא חוקיים (ספידים). הריטלין עלול לגרום לתלות ולהתנהגות פסיכוטית, כפי שרשום בפירוש בעלון התרופה. הריטלין, שצעירים גם מסניפים אותו, הוא סכנה חברתית אמיתית, כיון שמתוקף היותו סם חוקי הוא מתפשט בחברה במהירות רבה בהרבה מכל סם לא חוקי, שאי פעם הכרנו.

ככל שמאפשרים ליועצות החינוכיות ולפסיכולוגים לערוך תצפיות על ילדינו…
כך עולה כמות הילדים שנשלחים לאבחונים,
כך עולה כמות הילדים שמוגדרים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, ושצורכים סמים אלה.
כך עולה כמות הילדים שמתנהגים באופן פסיכוטי בין כתלי בית הספר.

מכריחים לאבחן, מכריחים לקחת תרופות = בית הספר הפך למוסד פסיכיאטרי שמפר גם את זכויות ההורים.
לא די בכך שהיועצות והפסיכולוגיות מקיימות 'הסתכלות פסיכיאטרית' בלתי פוסקת על ילדים, לעיתים קרובות הן גם פוגעות בזכות הבעלות של ההורה על ילדיו. הן כופות על ההורים לאבחן את ילדיהם ולתת להם ריטלין כתנאי לכניסתם לכיתה. אם ההורים מתנגדים לאבחונים ולמתן ריטלין, הן מאיימות בוועדות השמה (שמחליטות על העברה למסגרת אחרת), מגבירות את הענישה וההשעיה של ילדים, ואף נעזרות בעובדות סוציאליות ועובדי רווחה כאמצעי לחץ על ההורים. באווירה כזו, מה הפלא שאנו מקבלים יותר תסכול ואלימות של ילדים ומורים, ושפל חסר תקדים בהישגים הלימודיים, שרק הולך ומחמיר משנה לשנה.

אילן סלומון
רוקח, בוגר האוניברסיטה העברית