במשך מחצית המאה שעברה, הדת עברה ביקורת נרחבת כמיושנת, לא רלוונטית, לא מדעית ולכן לא מצויידת כראוי לטיפול בבעיות והלחצים של החברה המודרנית.

הרעיונות החומרניים של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה, ותחומים קרובים בתחום בריאות הנפש, נמצאים בשורש הבעיה.

הפסיכולוג הגרמני וויליאם וונדט הצהיר כי הנפש היא "בזבוז אנרגיה", וכי האדם הוא פשוט בעל חיים נוסף. הוא אף הוסיף כי פסיכולוגים ופסיכיאטרים בלבד מחזיקים ב "מודעות מוסרית מפותחת" המתאימה לצורך ניהול שאר התחומים.

"פסיכיאטריה" כמילה נטבעה לראשונה בשנת 1808 ע"י ג'ונתן כריסטיאן רייל. משמעותה "טיפול בנפש" - מהמלה iatros (רופא). באופן אירוני, הפסיכיאטרים מעולם לא פנו לענייני הנפש או הנשמה, אלא התרכזו רק במוח.

בשנת 1940, הפסיכיאטריה הצהירה על כוונותיה להשתלט על כל תחומי החיים החברתיים העיקריים, כולל הדת. מנהיגי הפסיכיאטריה בבריטניה וקנדה תמכו באופן בוטה בחיסול ערכים דתיים, והחלפת דת המדינה בדת בריאות הנפש.

לפני עליית ההשפעה של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה, הייעוץ הרוחני היה אחת  מהפעילויות המכובדות והחיוניות ביותר של סמכות הדת בקהילה. במשך מאות שנים היתה זו משימתם של אנשי הדת לספק את הצרכים הרוחניים של אנשי העדה שלהם. באמצעות הפנייה לתורה דתית, הם נתנו לחיים משמעות על ידי מתן נחמה ותמיכה רוחנית לאלה שהיו תחת טיפולם. הייעוץ הרוחני, אשר היווה מכשול עיקרי לחדירה של הפסיכיאטריה למרכזי הדת, הפך למוקד המתקפה המתוכננת. הפסיכיאטר הקנדי ג. ברוק צ'יזהולם השתמש במלחמת העולם השנייה כ"ראייה" לכישלונה של הדת המסורתית לספק את הפתרונות לחוסר האנושיות של האדם כלפי חברו. במקום זאת, הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה החלו למכור את סוג הייעוץ ה"נעלה" שלהם עם תוקף מדעי לכאורה. 

כתוצאה מהתכנית החתרנית של הפסיכיאטרים כנגד הדת, המושגים של התנהגות טובה והתנהגות רעה, התנהגות צודקת או מוטעית ואחריות אישית, קיבלו מהלומות כל כך עזות, עד כי לאנשים היום יש מעט מאוד אם בכלל קווים מנחים לבדיקה, הערכה או הכוונת התנהגותם. מלים כגון אתיקה, מוסר, חטא ורשע כמעט נעלמו משימוש יומיומי.

עד לפני זמן קצר, הדת היתה הגורם שסיפק לאדם את ציוני הדרך המוסריים והרוחניים ההכרחיים עבורו, לצורך יצירה ושמירה על ציביליזציות הממלאות אותו גאווה. הדת מספקת את ההשראה ההכרחית לחיים בעלי משמעות ומטרה נעלים יותר. במשבר זה, הדת לא הצליחה לנקוט צעדים החלטיים. הדת חייבת לקבל על עצמה את האחריות למען הישרדותה שלה ולמען הישרדותו של המין האנושי.