קשירה, כבילה, ריסון: טיפולים פסיכיאטריים קטלניים

 

מאמר זה נלקח מהחוברת:

קשירה כבילה ריסון

ריסון קטלני
מתקפת ה'ריפוי' של פסיכיאטריה
דוח והמלצות לגבי השימוש האלים והמסוכן של ריסונים במתקנים לבריאות הנפש

"אם לומר את המובן מאליו, ה'טיפול' הפסיכיאטרי לא אמור להרוג מטופלים, ואף אחד לא מצפה שמטופלים ימותו בבתי-חולים פסיכיאטריים. ועם זאת, זה מה שקורה, בשקט, תחת עינם המשגיחה של פסיכיאטרים מדי יום במוסדות פסיכיאטריים ברחבי העולם. נוהלי הריסון הפסיכיאטריים, וכל שאר הנהלים הפסיכיאטרים לצורך זה, מתאימים להגדרה של "תקיפה והכאה" בכל ההיבטים, מלבד בהיבט אחד: הם חוקיים. ומשום כך, אלפי אנשים מתים מדי שנה".
ג'אן איסטגייט
נשיאה, 
ועדת האזרחים הבינלאומית לזכויות האדם

טיפול אכזרי לשם רווח

כאשר תקציבים ממשלתיים במיליארדים מוקצים לטיפול בבריאות הנפש, כדי לספק את ה"טיפול הטוב ביותר האפשרי", מדוע מסתמכים הפסיכיאטרים על אלימות כדי לאכוף את רצונם ומסתכנים בהריגת מטופליהם – דבר שקורה לעתים קרובות?

בדוח של משרד החקירות של הסנאט בקליפורניה משנת 2002, קיימת עדות לכך ש"הניסיון לכפות 'טיפול' באמצעות כוח הוא לא תמיד פרודוקטיבי.  הוא יוצר השפלה, טינה והתנגדות לטיפול נוסף שעשוי להיות מועיל יותר". משרד הבריאות של פנסילבניה ושירותי ההתמכרות לסמים, דיווחו שבידוד וריסון "לא מקלים על סבל אנושי או על סימפטומים פסיכיאטריים, לא משנים התנהגות, ולעתים קרובות מביאים לפגיעות אצל המטופל והצוות, לטראומה רגשית ולמותו של המטופל".

"אני לא יכולה לנשום", התחננה רוזל קליבורן בת ה-16, במרכז לטיפול הפסיכיאטרי "לאורל רידג'", שבמרכז טקסס. קריאותיה זכו להתעלמות. כפי שדיווח 'הרטפורד קוראנט' בקונטיקט, "כשפניה מוטחות על הרצפה, זרועותיה של רוזל היו כרוכות סביב החזה שלה, פרקי הידיים שלה היו מוחזקים מאחור על ידי עוזר של בריאות הנפש". סיממו אותה כנגד רצונה, דם ניגר מזווית פיה בעוד היא מאבדת שליטה על התפקודים הגופניים שלה. גופה החלש גולגל בשמיכה והושלך לחדר בידוד. איש לא צפה בה בעודה מתה.

חקירה ממשלתית קבעה שמותו של מנסל ווטן בן ה-29, שהתרחש לאחר נוהל של ריסון בבית החולים הפסיכיאטרי של מחוז קרינגטון בניו-זילנד, קרה לאחר שדרכי הנשימה של ווטן נחסמו במהלך מאבקו בצוות, בשעה שהם ריסנו אותו בחוזקה. עשר אחיות החזיקו אותו, קשרו את קרסוליו בפיג'מה שלו וסחבו אותו במורד המסדרון לחדר הבידוד, שם מת. סם הרגעה הוזרק לו לאחר שמת.

מנקודת מבטם של המטופלים, גם אם אינם  מתים, הם בהחלט לא שוכחים לעולם את חוויית הריסון. בהצהרה, בתיק של בית משפט בקליפורניה ב-2002, שהתייחסה לריסון, אמר רון מריסון, אח פסיכיאטרי מוסמך: "… אדם מרוסן מרגיש פגיע, לקוי, מושפל ולא מוגן. דבר זה עשוי להביא לכדי הדרדרות נפשית וכעס מוגזמים, או זלזול כלפי אלה שאחראים לנוהל הריסון. זה עלול למעשה להחמיר סיטואציה אלימה, או ליצור פוטנציאל לאלימות מתמשכת בעתיד". מוריסון אף דיווח שהמטופלים עלולים להיות כל כך מותשים מהמאבק בריסון, שהם מסתכנים בהתמוטטות הלב ומערכת הנשימה".

כנגד ראיות מזעזעות כאלה של סכנת חיים והשפלה הכרוכות בריסונים, הפסיכיאטרים פשוט משקרים במצח נחושה או מפחיתים בערך המוות. לדוגמה, דונלד מיליקן, ראש המחלקה הפסיכיאטרית ב'מחוז הבריאות הראשי' (Capital Health Region) בקנדה, הצהיר כי "ריסון כשלעצמו אינו מזיק; חלק מסוים מאלה שמרוסנים עלולים למות. אנחנו לא יודעים מהו החלק הזה או כמה אנשים אחרים עלולים להתקרב למוות ויהיה צורך להשיבם לחיים. בתור רופאים מומחים עלינו לקבל את זה שנוהלי ריסון עלולים להיות קטלניים ועלינו להפעיל שיקול דעת בשימוש בהם".

המניע לשימוש בריסון אינו דאגה למטופל. תביעה משפטית שנערכה בדנמרק חשפה שבתי חולים קיבלו מימון נוסף על טיפול אלים במטופלים. קנט קלארק, פסיכיאטר מהרווארד באמריקה , דיווח  שלעתים קרובות גורמים למטופלים לעשות פרובוקציות כדי להצדיק את ריסונם, דבר שמסתכם בהחזרי ביטוח גבוהים יותר – לפחות אלף דולר ליום. ככל שהמטופל נעשה יותר אלים – או ככל שגורמים לו להיות אלים יותר – כך ירוויח הפסיכיאטר יותר כסף.

אין כאן שום תעלומה של ממש. בלתי ייאמן ככל שזה נראה, וכפי שקנת קלארק מודה, פסיכיאטרים מתכוונים להשפיל את התנהגות המטופלים שלהם למען רווח כספי גדול יותר. הכסף הוא הסיבה לכך שאלפי מטופלים נתונים מדי שנה ל"ריסונים של ארבע גפיים" לאחר שהם היו נתונים ביודעין לסמים גורמי-אלימות – סמים שהם הטיפול המועדף על הפסיכיאטר. בעוד שהם אינם יודעים דבר על הגורמים לקשיים הנפשיים או על התרופות שלהם, הם מומחים בגרימה בוגדנית של חוסר יציבות ובהשפלת התנהגות אנושית בעבור כסף, הרבה כסף.

המתקפה על הילדים

המקרים הבאים מראים את הסכנות שב"מקצוע" שאין לו שום הבנה או תשובות לבעיות בריאות הנפש. העובדה שטרגדיה שוברת לב שכזו חוזרת על עצמה באופן קבוע בטיפול פסיכיאטרי בילדים, למרות המאמצים של הממשלות הטובות ביותר למנוע זאת, משקפת את האכזריות של פסיכיאטרים אינדיבידואלים. לא רק שהם מקבלים אכזריות פלילית שכזו, אלא הם מעיזים לקרוא לה במקרה הטוב "טיפול", ובמקרה הקיצוני "תרפיית ריסון הומנית".

■ 2002 : צ'רלס צ'ייס מודי בן ה-17 מטקסס, נחנק למוות במהלך נוהל ריסון במתקן לטיפול בהתנהגות.
■ 2001: טאנר וילסון בן ה-11 מת מהתקף לב כאשר ריסנו אותו במתקן לבריאות הנפש באייווה.
■ 2000: מיכאל וילטסי בן ה-12 מת מחנק בשעה שריסנו אותו במרכז לצעירים בפלורידה.
■ 1998: בתוך שבועיים מהיום שבו אושפזה אדית קמפוס בת ה-15 בבית-החולים הפסיכיאטרי 'גבעות המדבר' (Desert Hills) בטאקסון, אריזונה, היא נשלחה הביתה להוריה בתוך ארון מתים. היא מתה מחנק בזמן שהחזה שלה נלחץ, שעה שצוות בית החולים הצמיד אותה לרצפה במשך 10 דקות לפחות. זאת אחרי שדווח עליה שהיא הרימה את אגרופה במהלך מאבק עם חברי הצוות.
■ 1998: דסטין פלפס בן ה-14 מת בבית מחסה לילדים נכים וחולים נפשית באוהיו. קשרו אותו בשמיכה, במזרונים וברצועות והשאירו אותו ללא השגחה למשך ארבע שעות.
■ 1997: סקנה דורסי בת ה-18 מתה מחנק כאשר ריסנו אותה כשפניה הופנו כלפי הרצפה, וחבר צוות שכב על גבה. לסקנה היתה היסטוריה רפואית של אסטמה.
■ 1997: רוברט רולינס בן ה-12 מת במתקן במסצ'וסטס אחרי שרוסן במשך 10 דקות, כשפניו הופנו כלפי הרצפה, כתוצאה מוויכוח שהחמיר לגבי הדובי שלו שנעלם.
■ 1996: ג'ימי קנדה בן ה-6 מת לאחר שקשרו אותו ברצועות לכיסא גלגלים והשאירו אותו ללא השגחה במרכז פסיכיאטרי לטיפול משפחתי בקליפורניה. הוא מת מחנק, לאחר שניסה לשחרר את עצמו מהרצועות.
■ 1996: אריק רוברטס בן ה-16 מת לאחר שנכרך בשמיכה מפלסטיק למשך שעה במתקן לבריאות הנפש בטקסס.


נפגעת מטיפול פסיכיאטרי? דווח לנו

הירשם לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עידכונים שבועיים!

5 תגובות על הפוסט “קשירה, כבילה, ריסון: טיפולים פסיכיאטריים קטלניים

  1. גם אותי קשרו ואמרו לי שקשירה היא "טיפול רפואי"!
    רק בן אדם חולה נפש עם ראש מעוות יכול להגיד שקשירה היא טיפול רפואי כי קשירה היא בעצם טיפול BDSM וכל המחלקות האלה בבתי הכלא הפסיכיאטריים הן כמו מועדוני סאדו מאזו לכל דבר שבהם המטפלים הם האדונים השולטים והמטופלים החסרי הישע הם עבדים.

  2. שלום רב,
    אני במאית לקולנוע שמעוניינת לעשות סרט עלילתי על ההתעללות הפושעת בחסרי הישע בבית החולים הפסיכיאטריים. כל מידע נוסף יעזור לי מאוד .. אשמח אם תצרו איתי קשר במייל : reut_dagbar@walla.com

    זהו נושא חשוב מאוד ואני מודה מראש על כל סיפור, רגע זכור, או כל אינפורמציה שיש ברשותכם שוב תודה!!!

  3. גם אותי קשרו בבית חולים פסיכיאטרי, זה הדבר הכי משפיל ומבזה שעברתי בחיי, הרגשת חוסר האונים והצלקות הנפשיות ילוו אותי כל חיי. זר לא יבין זאת. מי שלא חווה את זה עדיף לו שישתוק.
    הסיינטולוגים הם אנשים טובים, הם הרבה יותר טובים מכל פסיכיאטר שנתקלתי בו, הם עזרו לי מאוד להתרומם מעל הקרקע. זה נס משמיים שאני עדיין חי אחרי כל הגיהנום שעברתי בבית חולים גהה, ויום אחד אני אולי אולי אכתוב על כך ספר אם אוכל..
    התרופות נועדו לשם הרגעה, והם מטפלות רק בסימפטומים, וכל מה שהם עשו לי זה השמנה והתנהגות עצבנית ומתוסכלת, כמו כן השפיעו לרעה על התקשורת שלי, וגם ממש שינו לי את האופי… זה משחק באש הדברים הללו. שלוקחים מבן אדם כל צלם אנוש, והופכים אותו לשק חבטות של האחים שהוא מודע לכל מה שקורה, הוא חושב שהוא נזנח על ידי המקורבים שלו, הוא לא יודע מתי ישתחרר, אף אחד לא באמת יודע מי הוא ומה עבר עליו בחייו שהביא אותו למצב הזה ואף אחד שמה לא באמת מתעניין זה בטוח! שהוא בשביל להשתחרר מנסה לא להראות סימנים של לא נורמאליות בלי להבין שאי אפשר לעשות את זה, וגם אם היה אפשר זה לא היה עוזר לו כי הוא תחת פיקוח הדוק של אנשים שלא באמת אכפת להם ממנו או מגורלו, ולהפך, הם קושרים אותו, מתגרים בו ומשפילים אותו, וקושרים אותו גם שהוא לא מהווה סכנה מיידית לאחרים אלא סכנה מדומיינת (הרי אי אפשר לדעת מה בן אדם יעשה אלא אם כן הוא אומר שהוא יעשה זאת או מראה סימנים לכך וגם אז אי אפשר בודאות לדעת!) לשמונה שעות (חלק קשרו לעשר שעות גם, ובגלל שמותר על פי חוק לקשור רק ל"שמונה" שעות הם קושרים, משחררים מקשירה, ואחרי חצי שעה שעה קושרים עוד פעם, וככה יצא שראיתי שקשרו מישהי ליום שלם אפילו שלא עשתה שום דבר רע (אחר כך היא סיפרה לי שנאנסה אפילו בלילה בשנתה) שהוא מרגיש שאפילו אלוהים נטש אותו, בלי יכולת להתנגד ובלי יחס מהאחים שלא שועים לתלונות של ללכת לשירותים או להתגרד, עם צרחות זוועה ברקע, וריח מסריח וסימום מסיבי של תרופות שגורם לו להתייחס לכל החוויה בצורה הרבה פחות טובה מאשר אם היה ללא תרופות,אחרי כל זאת וזה רק קצה הקרחון מה שתיארתי פה. תעשו טובה לעצמכם. אל תלכו לפסיכיאטר, ואל תיקחו את ילדיכם לפסיכיאטר. הם מטעים אותכם. הם הטעו את הורי, והם הטעו אותי.

  4. כאמא לבן , בן 24 שאושפז בבי"ח פסיכיאטרי, אני מוכרחה להגיב על הדברים הנ"ל. קשירה זה באמת מעשה שלא יעשה, ואני מאוד מקווה שזה אכן נעשה על מנת להגן על החולה. היות וזה איבוד צלם אנוש וזה המעשה הכי אכזרי כלפי החולה. לחילופין החולה לעיתים נימצא במצב פסיכוטי ובמצב כזה הוא ללא שליטה עצמית.
    לגבי צוות האחים והאחיות וכח העזר, אכן חלקם הגדול ערבים, אבל אין לי מילה ולו חצי מילה רעה. הם אנשים מיוחדים במינם עם רגישות יוצאת דופן, בדיוק כמו העובדים הישראליים.

  5. כמי שעבר קשירה ואישפוז בבית חולים שלוותה אני רוצה לספר לכם שזה רק שובר את האישיות של האדם….הקשירות והכדורים ניתנים על סמך דיווח של אחים שרובם שונאי ישראל (ערבים) רוב האחים וכוח העזר פנו לעבוד בתחום הפסיכאטריה והן להם שמץ של אנושיות….יש ליסגור את רוב בתי החולים כי שיטות הטיפול בהם יותר גרועות מימה שהיה נהוג במחנות ההשמדה של הנאצים…אנה הצילו את המטופלים קוראים יקרים…….אנה אנה בבקשה………………….תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>