מאמר זה מתבסס על החוברת:
הרס הקהילה
הטיפול הכפייתי של פסיכיאטריה
דו"ח והמלצות על כשלון תוכנית בריאות הנפש הקהילתית ותוכניות פסיכיאטריות אחרות
תוכנית בריאות הנפש הקהילתית (CMH – Community Mental Health) היא יוזמה פסיכיאטרית מתרחבת. היא התחילה בשנות ה- 60 בארצות הברית והתפשטה למדינות אחרות בשנות ה- 80. קיומה עזר לפסיכיאטריה להרוויח מיליארדי דולרים בארבעת העשורים האחרונים.
לפני כן, אושפזו חולים במוסדות פסיכיאטריים בתנאים של בתי משוגעים, מנופחים מסמים, כדי לעשותם כנועים. החולים נותרו להתבוסס בטמטום החושים שלהם שנגרם מהסמים. במשך שנות ה-50, גבר הלחץ לטפל במצב המזעזע, בחוסר התוצאות, ובנטל העלות הגדל בכל האזורים.
בריאות הנפש הקהילתית קודמה כפתרון לכל בעיית המוסדות. ההנחה, שהתבססה רובה ככולה על פיתוח סמים נוירולפטיים, היתה שניתן כעת לשחרר בהצלחה חולים לחברה. כתחליף למוסדות, יינתן לחולים שירות קבוע דרך יחידות הממומנות על ידי הממשלה, הנקראות מרכזי בריאות נפש קהילתיים (CMHCs – Community Mental Health Centers). מרכזים אלו ישרתו את המטופלים מתוך הקהילה ויחלקו סמים נוירולפטיים, אשר יחזיקו אותם תחת שליטה. הממשלות יחסכו כסף, ומצב החולים ישתפר מהר יותר. התוכנית נקראה "שחרור ממוסדות".
הפסיכיאטר ג'ק אוולט רמז על כוונות רחבות יותר בתכנית השחרור מאשפוז במוסדות: "התוכנית צריכה לשרת את החולה במחלת נפש, במופרע, באיטי, בחולה ובבריא שבכל קבוצות הגיל". במילים אחרות, הפסיכיאטרים אמורים להגיע בנוסף למופרעים נפשית, גם לפציינטים בריאים ולסמם אותם.
האמת היא שה- CMHCs הפכו למעשה לתחנות מסחר בסמים חוקיים, שלא רק מספקים תרופות פסיכיאטריות לחולי נפש שאושפזו בעבר, אלא גם מספקים מרשמים לאנשים שאין להם "בעיות נפשיות רציניות".
תכנית השחרור מאשפוז נכשלה, ומאז נאבקת החברה בתוצאותיה ההרסניות.
ב- 2001, ד"ר דורין בודין מהמוסד ההולנדי לבריאות הנפש ולהתמכרות, דיווח שתכנית בריאות הנפש הקהילתית יצרה מחוסרי בית, התמכרות לסמים, פשע, הפרעות לשקט ולסדר הציבורי, לאבטלה, ולחוסר סבלנות לסטייה.