מדוע בעיות החיים כגון דיכאון וחרדה הוגדרו מחדש כבעיות רפואיות? מהי התאוריה שנהגתה כדי להצדיק זאת, והאם היא מדעית? צפה בפרק 3 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה"
תאוריית החוסר איזון כימי במוח – מתוך הסרטון
תאוריית חוסר האיזון הכימי במוח הוצעה לראשונה ב-1965
בניסיון להסביר שייתכן שדיכאון נגרם
מחוסר איזון של חומרים כימיים מסויימים במוח.
ג'וזף שילדקראוט פיתח תאוריה הטוענת
שכיוון שתרופות פסיכיאטריות משנות את הרמות
של חלק מהכימיקלים הללו, מן ההכרח
שמחלה נפשית נגרמת בגלל חוסר או עודף בהם.
זה הגיון הפוך – כמו להגיד שאם אספירין מפסיק כאב ראש
אז כאבי ראש נגרמים בגלל מחסור באספירין.
אבל זה היה משכנע מספיק כדי לתת לפסיכיאטריה
ול-DSM-III הילה שטחית של מדעיות.
כפי שד"ר שרוברט ספיצר אמר:
"פסיכיאטריה הרגישה עכשיו, 'וואו', אנחנו יותר מדעיים.
אנחנו חלק ממקצוע הרפואה".
ומאז, פסיכיאטרים ותעשיית התרופות קידמו ללא לאות
את תאוריית חוסר האיזון הכימי, לעולם הרפואה ולקהל הרחב.
הפסיכיאטר ד"ר פיטר ברגין:
"הרעיון שלאנשים יש חוסר איזון כימי במוח מקורו בתעמולת יחסי ציבור של חברות התרופות. אנחנו לא יכולים למדוד את הרכבו הכימי המוח האנושי. אין לנו שום דרך להוכיח שקיים חוסר איזון ביוכימי."