ניצול שואה – האם יש לך הפרעת נוירוזת תגמולים?

בואו לראות מי עומד מאחורי הדיכוי והאומללות של ניצולי שואה בישראל בתערוכת ענק בין לאומית "פסיכיאטריה: תעשיית המוות" בנמל יפו: 12.9.13 – 30.8.13

נתונים חשובים בנושא ימסרו באירוע הפתיחה ב-29.8.13 בשעה 18:30
כניסה חופשית למבוגרים מעל גיל 18  הקלק כאן לאישור הגעה

הפסיכיאטרים היהודים שבאו מגרמניה בשנות ה-30 הביאו איתם את התורה האאויגנית לטוהר הגזע. בשנות ה-50 הם זילזלו בבעיות נפשיות של ניצולי שואה והאשימו אותם בסחטנות. כשהגיעו אליהם ניצולים שהתלוננו על סיוטים הם אמרו להם שהם מתחזים.

הפסיכיאטר הישראלי קורט בלומנטל טען כי רבים מהניצולים מתחזים לחולים. הוא כתב ב-1953 על "נוירוזת התגמולים" או "נוירוזה תכליתית". אלו נוירוזות המתאפיינות בניסיון להציג נזק גדול ככל האפשר כדי להגדיל את הפיצויים שיקבלו. הפסיכיאטר יוליוס באומץ, מנהל התחנה הירושלמית לבריאות הנפש, התריע על "נוירוזה שאיפתית" והזהיר את עמיתיו כי אם לא ישימו קץ לתביעות כאלה מיד, מצבו של התובע יחמיר ויגיע לכדי "תלות אינפנטילית".

לטענת הפסיכיאטרים, התנאים בישראל – העדר האנטישמיות והשתתפות הניצולים בלחימה ובבניין האומה – מיטיבים את מצבם הנפשי. קשיי הגירה ובבעיות תוך-משפחתיות היו ההסבר הפסיכיאטרי לבעיות שעליהן התלוננו ניצולי שואה. הייתה התייחסות מבטלת להשפעתן של חוויות השואה.

"במקום לנצל את ההזדמנות להתבוננות קרובה בניצולים ולהקל עליהם, הפסיכיאטרים ראו את עצמם בעיקר כשומרי קופת המדינה. הם מיעטו להכיר בנזקים שנגרמו לניצולים ונטו להעניק להם אחוזי נכות נמוכים. ניצולים שלא היו בעבר אזרחי גרמניה, היו זכאים לתבוע קצבת נכות ממשרד האוצר הישראלי ומהמוסד לביטוח לאומי, ולשם כך נזקקו לחוות דעת רפואיות. הפסיכיאטרים הישראלים בגדו בתפקידם כשהחליטו לדאוג לקופת המדינה יותר מאשר למטופלים", אומרת ההיסטוריונית והחוקרת רקפת זלשיק *.

תפיסות של "הנדסה חברתית" המבוססות על האויגניקה היו נחלת הזרם המרכזי של הפסיכיאטריה בישראל משנות השלושים ועד לשנות החמישים. בשנות השלושים הוקמו "תחנות העצה" בתל אביב יפו. מטרתן הייתה לייעץ לזוגות לפני הנישואין ואחריהן למנוע הריונות בלתי רצויים בקרב זוגות שנחשבו לבעלי מטען תורשתי שיוביל ללידה של צאצא חולה פיזי או נפשי. בשנת 1944 נשא הפסיכיאטר קורט לווינשטיין הרצאה בכינוס של "איגוד רופאי העצבים והרוח" בתל אביב, ובה המליץ למנוע מבעלי הפרעות נפשיות ונוירולוגיות שונות, מאלכוהוליזם ועד מאניה דיפרסיה ואפילפסיה, להביא צאצאים לעולם. האמצעים שהציע – איסור נישואים, מניעת הריון, הפסקת הריון ועיקור.

"האויגניקה היתה חלק מתפיסת הלאום של רוב הפסיכיאטרים", אומרת זלשיק. "התפיסה היא שצריך עם בריא כדי לממש את החזון הציוני בארץ. היה בזה גם שיקול כלכלי חזק – העדיפו למנוע מאנשים שנתפסו כנטל על החברה להביא ילדים לעולם, וגם הומוסקסואלים ופריג'ידיות נחשבו סוג של נטל".

דרך נוספת למנוע נטל על החברה היה באמצעות "החברה להגיינה רוחנית" שהקים הפסכיאטר פפנהיים ב-1935 בירושלים. באמצעות החברה הוקמו ועדות סלקציה במחלקה לעלייה. מטרתן הייתה למיין מועמדים להגירה. עוד בארצות המוצא נערכו סלקציות במשרדים הארצישראליים. בדיקות נוספות נערכו בנמלי הארץ ובמחנה ההסגר של שלטונות הבריאות המנדטוריים. חולים פיזיים ונפשיים לא הורשו לעלות.

בקרב ניצולי שואה בתוך מחנות עקורים נערכה סלקציה. חולים כרוניים, חולי נפש ותשושים היו האחרונים לעלות. שר האוצר קפלן אמר, "לדעתי אין להביא אותם".

הפסיכיאטרים סיפקו את ההגדרות הרפואיות והצידוק הרפואי ובאמצעותן התאפשרה הסלקציה.

אתה חושב שהפסיכיאטרים לא ממשיכים לשים תוויות ולנשל מזכויות אדם בסיסיות ומולדות אוכלוסיות שונות גם היום? אתה חושב שהתיוג כזה הסתיים בשנות ה-50? הפסיכיאטרים טוענים שהשיטות שלהם השתנו. תערוכה זו תציג בפניך את העובדות. אתה תחליט בעצמך.

התערוכה תוצג בהנגר 2 בנמל יפו, בגלריה סלון יפו מול החניה הדרומית. הקהל הרחב מוזמן לפתיחה ב-29.8.13 בין השעות 23:00- 18:30. התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בין 12.9.13- 30.8.13. בימי חול בין השעות 22:00- 11:00. בימי ו' שבתות וחגים בין 24:00- 11:00. כניסה חופשית למבוגרים מעל גיל 18.

*הנתונים ההיסטוריים נלקחו ממחקרה של ההיסטוריונית רקפת זלשיק על תולדות הפסיכיאטריה בארץ ישראל ומספרה "עד נפש" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.



נפגעת מטיפול פסיכיאטרי? דווח לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *