מאמר זה מתבסס על החוברת:
תרמית אבחונית והפקרת הנבדק
כתחליף לריפוי נפשי, פיתחה אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (APA) את המדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-IV), טקסט המכיל 374 הפרעות לכאורה. הקריטריונים של האבחנה שלו כל כך מעורפלים, סובייקטיביים ונרחבים, עד כי אין איש שיוכל להימלט מתווית של חולה נפש בעקבות השימוש במדריך. כמובן, עניין זה מפיק עסקי בריאות-חולי רבים יותר עבור הפסיכיאטרים.
בינתיים, הפסיכיאטרים לא רק מודים שאין להם מושג מה גורם ל"מחלות" אלו , אלא גם כי אין להם כל הוכחה מבוססת מדעית כי הן בכלל מתקיימות כמחלות גופניות נפרדות.
פרופ' תומאס סזאס אומר: "התפקיד והמטרה העיקריים של ה-DSM הם לתת אמינות לטענה כי התנהגויות מסוימות, או יותר נכון התנהגויות שגויות' הן הפרעות נפש, וכי הפרעות אלו הן מחלות רפואיות. זהו הימור פתולוגי מסוכן."
המטופלים נבגדים כאשר נאמר להם כי מקור הבעיות הנפשיות שלהם הוא גנטי או ביולוגי. פרופ' אליוט וולנשטיין אומר, "בעוד שהמטופלים ירגישו הקלה כאשר ייאמר להם כי יש להם 'מחלה פיזית', הם עלולים לפתח פסיביות בתהליך ההחלמה שלהם, ולהפוך תלותיים לחלוטין בטיפול הפיזי לריפוי מצבם".
הפסיכיאטרים אינם יכולים להגדיר סכיזופרניה
בנוגע ל"סכיזופרניה", הפסיכיאטרים מציינים בצורה גלויה ב-DSM-II: "אפילו הייתה מנסה, הוועדה [APA] לא הייתה יכולה להשיג הסכמה לגבי מהי אותה הפרעה; היא יכלה להסכים רק כיצד לקרוא לה".
אלן ג'יי. פרנסס, פרופסור לפסיכיאטריה במרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק וחבר בכוח המשימה של DSM-IV הודה: "לא יכול להיות מונח גרוע יותר מהפרעה נפשית כדי לתאר את המצבים המסווגים ב- DSM-IV.
DSM-IV בעצמו מציין כי המונח "הפרעה נפשית" ממשיך להופיע במהדורה "מכיוון שלא מצאנו לו תחליף מתאים".
פרופ' תומאס סזאס מציין בנוסף: "סכיזופרניה מוגדרת בצורה כה מעורפלת, עד שבמציאות, זהו מושג אשר בדרך כלל מתאים כמעט לכל סוגי ההתנהגויות אשר הבוחן אינו רואה בעין יפה".
בסכיזופרנייה יש שלושה ארבעה דמויות.
יש כאלה שכל הזמן עומדים כמו פסלים. יש כאלה שכול הזמן בוכים. יש כאלה שכול הזמן מקטרים שלא הולך כלום. יש את הסיכזופרניה פרנויידית שהם רוטחים כל הזמן עד שבא להם להרוג משהו.
לדעתי הפיתרון היחידים לכל האבחנות הפםסיכיאטריים זה שקט נפשי ולהתחיל לחיות ולגדול מחדש אך להיזהר מרמאויות וניצול של אנשים רעים שיכולים לבוא בחיוך ושכנוע על הוריד עד לנזק כספי ולהביא אותך למעצבים שניראה להם שאתה לא בסדר.
לשקט הנפשי הזה צריך להילחם על חופש מליראות את המקומות והפסיכיאטרים וניקיון הגוף מתרופות פסיכיאטרים מי שכבר לא מכור לזה.
הפסיכיאטרים משתייכים לרעים מנסים ללמוד עליך ולראות למה אתה מסוגל וחולשותך.
זה סוג של הונאה והתעוללות והתיוג יכול להיות כמו פצע בלב לכל החיים.
זה יכול להביא רק לשינאה כלפיהם ולעוזרהם ולהתפרצויות זעם מיותרים.
ברגע שהבן אדם הזה גר עצמאית ולבד ומתחיל לנהל ולעבוד לחיים נורמטבעיים ללא אנשים מתערבים לו בכלום.. כל האבחנות הנפשיות נעלמים לצמיתות וחוזר אליו החיוך.
זה מניסיון האישי שלי שכיום אני עובד ושוכר דירה בשכירות רגילה ומנהל חיים נומטיביים לגמרי ללא תרופות בכלל. ככל הזמן עובר כיום אני אפילו מתייצב מכל הבחינות יותר טוב.
אשמח לתשובה ממכם האם זה נכון גם מהצדכם…
לפסיכיאטרים יש נטייה להגיד על כל אחד שהוא שונה ומוזר שהוא סכיזופרן….
פעם אמרתי שאני אוהבת להתבודד לעיתים קרובות והצוות הפסיכיאטרי אמר שזה אומר שיש לי סכיזופרניה!