מאמר זה מתבסס על החוברת:
סימום ילדים
פסיכיאטריה הורסת חיים
דו"ח והמלצות על אבחונים פסיכיאטריים כוזבים והסימום בכפייה של הנוער
תוך שהם מטיפים את תורתם השקרית והמדאיגה, הצליחו הפסיכולוגים והפסיכיאטרים להחדיר את עצמם בעורמה לעמדות סמכות בבתי ספר והשלימו הפיכה כמעט מלאה של החינוך.
מספר מקרי ההתאבדות של בני נוער בארה"ב גדל פי שלושה מאז 1960. כיום, התאבדות הנה גורם המוות מספר שתיים (אחרי תאונות דרכים) בקרב בני 15-24.
מתחילת שנות ה-90 מיליון ילדים ברחבי העולם נטלו תרופות נגד דיכאון, שהרשויות באנגליה ובארה"ב הכירו בהיותן זרז להתאבדות.
בספטמבר 2004, בהרצאות בקונגרס, נאמר שלא רק שהמחקרים מצביעים על כך שהתרופות הנ"ל פוגעות בילדים, הן עלולות לגרום להם להתנהגות אובדנית ועוינת.
היכנס אל בתי ספר רגילים באנגליה, באוסטרליה, בקנדה, בארה"ב, ואפילו למספר בתי ספר במקסיקו. נסלח לך אם תחשוב בטעות שנכנסת למרפאה לבריאות הנפש, עם ילדים העומדים בשורה לקבל את מנת התרופות היומית שלהם. הבט מקרוב ותבחין בשוק שחור של מסחר בסמים המנוהל על ידי ילדי בית הספר, הסוחרים באותם סמים הניתנים, לכאורה, לטיפול בקשיי למידה.
על מנת להעריך את ההשפעה הנוכחית של המחשבה והנהלים הפסיכיאטריים והפסיכולוגיים ברחבי בתי הספר ובמשפחות בעולם, חשוב להבין כיצד התורה שלהם השיגה אחיזת ברזל בתחום החינוך.
הסיפור מתחיל לפני יותר מ-100 שנים.
בשנת 1879, פסיכולוג גרמני בשם וויליאם וונדט, ייסד את ה"פסיכולוגיה הניסויית". הוא קבע כי האדם הינו חיה, ללא נשמה, וכי המחשבה הינה בסך הכל תוצאה של פעילות מוחית.
שחקני מפתח, שהחדירו לאחר מכן את התיאוריות של וונדט בחינוך היו: אדוארד לי תורנדייק, ג'ון דיווי , ג'יימס ארל ראסל, ג'יימס קאטל וויליאם ג'יימס.
תורנדייק ביצע כמה מן הניסויים הראשונים ב"פסיכולוגיה חייתית" (animal psychology), תוך שמירה על נקודת המבט של וונדט לפיה האדם הינו חיה. הוא חקר את מנגנון הלמידה על ידי חקירה – לא של בני אדם – כי אם של תרנגולות, חולדות וחתולים. בספרו משנת 1929, "עקרונות בסיסיים של החינוך" (Elementary Principles of Education), קובע תורנדייק: "תרגילים מלאכותיים, כמו אימונים בפונטיקה, לוחות כפל ותנועות כתיבה תמה, משמשים עד לרמה בזבזנית. נושאים כמו אריתמטיקה, שפה והיסטוריה כוללים תוכן אשר מיסודו הינו בעל ערך מועט. כמעט כל נושא מורחב בצורה לא נבונה על מנת לספק את השאיפה האקדמית ליסודיות".
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, תמך זיגמונד פרויד, תוך הדגשת פריצות וחוסר מוסר, בהשקפת "האדם הינו חיה". המחנך והסופר בוורלי אקמן מציין כי, "הפסיכולוגיה הפרוידיאנית… נמצאת בכל חלק של תנועות ההיגיינה הנפשית ובתנועות החינוך החדש".
מאוחר יותר, הבהירו דמויות בעלות השפעה כגון תורנדייק את כוונותיהן: "הדבר יהיה, כמובן, ברור כי בדרך ישירה או עקיפה, במוקדם או במאוחר, כל התקדמות במדעי טבע האדם תתרום להצלחתנו בשליטה על טבע האדם." אחת מן ה"התקדמויות" האלו נקראה "מלה שלמה", תכנית "קריאה" שפותחה על ידי ג'יימס קאטל שהיה העוזר של וונדט במשך שלוש שנים ונשיא האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (American Psychological Association). בעת הוראת הקריאה התעלמו מפונטיקה, וילדים הוכרחו לשנן כמעט כל מלה מבלי להבין את הרצף ההגיוני של האותיות והצלילים.
שימוש בבתי הספר ליצירת מדינה של בריאות הנפש
קליפורד בירס, מטופל פסיכיאטרי לשעבר, הקים את הוועדה הלאומית להיגיינה נפשית (National Committee on Mental Hygiene) באנגליה בשנת 1909. ה"תכנית למניעת עבריינות" של הוועדה עזרה ליצור "מרפאות הכוונה לילדים" (ייעוץ פסיכיאטרי) מסביב לעולם והייתה הכוח המניע מאחורי כניסת עקרונות ההיגיינה הנפשית לבתי הספר. "אם אנו מתכוונים למנוע תלותיות, עבריינות, אי שפיות ואי יכולת כללית", כתב ראלף טרויט, ראש המחלקה להכוונת הילד בוועדה ב-1927, "…בית הספר צריך להיות המוקד להתקפתנו".
ואכן הייתה זו התקפה.
60 שנה מאוחר יותר, בדוח למזכיר החינוך של ארה"ב, קבעה הוועדה למצוינות בחינוך ( National Commission on Excellence in Education): "אם כוח לא ידידותי התכוון לכפות על אמריקה ביצועים בינוניים בחינוך הקיים כיום, אנו בהחלט עלולים לראות בכך הכרזת מלחמה". הדבר שהוועדה לא תיארה לעצמה היה שהתקפה על בתי הספר כבר החלה ונמצאת עדיין בפעולה. הפסיכיאטר ג'ון ר. ריס, שמיד אחר כך השתתף בייסוד האיחוד העולמי לבריאות הנפש (WFMH), לא השאיר מקום לספק שהוא ועמיתיו הניחו את ידיהם על החינוך. הוא עשה זאת כשהכריז על המטרה האסטרטגית של הפסיכיאטריה הכלל עולמית בפני הקונסוליום הלאומי של היגיינת הנפש בבריטניה ב-1940: "ערכנו התקפה מועילה על מספר מקצועות. השניים הקלים, באופן טבעי היו מקצועות ההוראה והכנסייה. השניים הקשים ביותר היו החוק והרפואה".
מייסד נוסף של האיחוד העולמי לבריאות הנפש, הפסיכיאטר ג. ברוק קישלום (G. Brock Chisholm), קידם עוד את ההתקפה תוך שימוש בבתי-הספר על-מנת להביא לידי חיסול המוסר: "הכשרתם של ילדים יוצרת אלף נוירוטיים על כל אחד שפסיכיאטריה יכולה לקוות לעזור לו באמצעות פסיכותרפיה", הוא אמר ב-1945. "אנו בלענו כל צורה של קביעות מרעילות שהאכילו אותנו הורינו, ימי ראשון בכנסיה והמורים בבתי הספר… אם הגזע ישוחרר מנטל הנכות של טוב ורע – הפסיכיאטרים יהיו חייבים לקחת את האחריות על המקור לכך."
בנאום הפתיחה של האיחוד העולמי לבריאות הנפש זיהו הפסיכיאטרים את יחידת המשפחה כבעלת ההשפעה העיקרית, לפני הייצוב של ההשפעה החברתית, כמטרה להתקפה ישירה: "המשפחה, כעת, מהווה את אחד המכשולים העיקריים לשיפור הבריאות הנפשית, ולפיכך, צריך להחלישה, אם ניתן, על מנת לשחרר את האנשים ובמיוחד את הילדים מהכפייה של חיי המשפחה".
בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, תכניות פסיכולוגיות הידועות בשם הכולל כ"חינוך המבוסס על תוצאה" (Outcome Based Education – OBE) הוכנסו לבתי הספר. פסיכיאטרים ופסיכולוגים אשר קידמו את הפילוסופיה של תכניות אלו, שטענו שיש להוציא מבתי הספר שלושה גורמי מתח: 1) כישלון בבית ספר, 2) תכנית לימוד המרוכזת סביב חומר אקדמי ו- 3) נהלים משמעתיים. כישלון בבית הספר היה הפושע העיקרי, לדבריהם, המוביל ל"רגשות נחיתות, לבעיות התנהגות כגון היעדרויות בלתי מוצדקות ולהתנהגויות לא חברתיות".
יד ביד הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה הכינו את הבמה להתמוטטות החינוך על מנת לבנות את הרווח שלהן. ב-1962, הם קיבלו כביליון דולר, בארה"ב בלבד, על מילוי תפקידים במערכת החינוך.
עד 2002, קרנות הוזרמו אליהם דרך "החינוך המיוחד" – הסכומים הגיעו לכדי 28 ביליון דולר. זאת, על אף שהמחלקה לחינוך בארה"ב גילתה שמעולם לא לימדו קרוא וכתוב את 40% מאותם ילדים שהודבקה להם תווית של 'הפרעות'.
תוך שהם מטיפים את תורתם השקרית והמדאיגה, הצליחו הפסיכולוגים והפסיכיאטרים להחדיר את עצמם בעורמה לעמדות סמכות בבתי ספר והשלימו הפיכה כמעט מלאה של החינוך. כתוצאה מכך, המערכות שלנו, שבעבר היו חזקות, יעילות ומבוססות על הוראה, נפגעו ביותר ואיתן נפגעו התוצאות המרשימות של שנים טובות יותר.
הסופרת והמחנכת בוורלי איקמן (Beverly Eakman) קובעת: "רוב האנשים כיום חושדים כי חינוך אינו באמת אודות קריאה, 'יסודות', או מומחיות כלשהי. מה שפחות מובן הוא כי קיימים בארץ זו וברחבי העולם המתועש, מה שניתן לתאר בצורה הטובה ביותר כ"קרטל בורות" – המכוון למראית עין להרחבת ה"בריאות הנפשית". קרטל זה שואב את כוחו מאלו אשר ירוויחו כלכלית ופוליטית מן הבורות ומן הרשלנות החינוכית; מהתסכול, מהפשיעה, מהאבטלה ומהכאוס החברתי אשר חינוך קלוקל מניב".