שתי תלונות בנושא נשלחו השבוע למשרד הבריאות
בת 25 פנתה לעמותת מגן לזכויות אנוש וביקשה להגיש תלונות כנגד שני פסיכיאטרים מאזור חיפה שלטענתה הרסו את חייה באמצעות טיפול פוגעני.
כבת 15 נלקחה המתלוננת על ידי עובדת רווחה לפסיכיאטר. במקום להמליץ לה על תמיכה רגשית, ההמלצה שלו היתה כדור נגד חרדה. וזאת למרות שכבר אז היה ידוע שתרופות ממשפחה זו עלולות לגרום להחמרת התופעות ולאובדנות. הכדור גרם לה לחרדות בלתי נסבלות ולהזיות. ואכן לאחר שנתיים ניסתה הנערה להתאבד.
במקום לזהות שהאובדנות, שמעולם לא נצפתה לפני תחילת הטיפול, נגרמה בגלל הכדורים, התייחסה הפסיכיאטרית, שאליה הופנתה הנערה, אל המעשה לכשעצמו, אמרה לה שהיא אדם חולה, שהיא סובלת מסכיזופרניה, אישפזה אותה, נתנה לה מינונים משתנים של תרופות אנטי פסיכוטיות, שגרמו לה להזיות, התעלפויות, דפיקות לב, מחשבות אובדניות, וראיית פסים וצבעים. היא יצאה כשהיא מזילה ריר, מוזנחת, לא מקולחת, בת 18 אולם "אדם מת" כלשון התלונה. התנאי לשחרורה היה מגורים בהוסטל פסיכיאטרי. בהמשך אושפזה עוד ארבע פעמים, כאשר בכל פעם מצבה מדורדר יותר.
כאמור מתנדבי העמותה תיעדו עבורה את התלונה ושיגרו אותה לאגף התלונות במשרד הבריאות.
יהודה קורן, דובר העמותה, אומר כי מזה שנים שהעמותה מתריעה מפני קלות ידם של הפסיכיאטרים בשימוש בתרופות פסיכיאטריות ממכרות לילדים, ובמיוחד כאשר מדובר בילדים שעברו להשגחה על ידי שירותי הרווחה. הנושא של תמיכה רגשית נמחק על ידי הפסיכיאטריה וכך אלפי ילדים בשנה הופכים שבויים של הפסיכיאטרים והסמים שלהם עוד בטרם הגיכו לבגרות.
מניסיוני כעובדת במשרד החינוך, לצערי, היועצות, אולי כדי לכסות עצמן היטב, כאשר הן משוחחות עם תלמידים/ת הן הולכות רחוק באבחנה ומציעות להורים לגשת לפסיכיאטר אפילו לא פסיכולוג. ההורים מאד חוששים ואינם מבינים הרבה וסומכים על דברי היועצות ואכן הולכים עם ילדם לפסיכיאטר. וזה, משיחה אחת פשוטה, אינו מכיר את הנפשות הפועלות אלא מסתמך על הכתוב מפי היועצת ומיד רושם כדורים שכולנו יודעים שאינם מטיבים אלא מחמירים. בית הספר הוא כמעט המקום הראשון באבחון לקוי של תלמידים. כאשר אינם יכולים להתמודד הם רושמים אבחנות שונות ומשונות. לעיתים, יש בסיס לחשש אך ברוב המקרים לא.
אני פונה אליכם להתערב בנעשה בתוך בתי הספר ולהזהיר ולהגביל את היועצות מהתלהבות יתר בדוחות ולנכס לעצמן קצת צניעות והתחשבות במה שהולך להיות לאחר שהן כותבות, מנתחות ואף מתייגות את הילדים שלנו.