קוקטייל תרופות שעיקרו משככי כאבים, נוגדי דיכאון ותרופות הרגעה (כגון "קסנקס") מדכא את ההכרה, את הנשימה ואת קצב הלב, ועלול לגרום לדום לב ולמוות.
זה מה שקרה כפי הנראה למייקל ג'קסון ולמפורסמים רבים לפניו כגון מרילין מונרו, אלביס פרסלי הית' לג'ר ואחרים.
קסנקס, תרופה נגד חרדה, היתה חלק מקוקטייל התרופות שצרך מייקל ג'קסון לפני מותו.
בעידן שבו חברות התרופות, בכוחן הכלכלי, משפיעות על החלטות הרופאים, ומשקיעות כסף בפרסום כדי שנקנה אופטלגין ואקמול, הגיע הזמן לבדוק בעצמנו את העובדות לגבי משככי כאבים ונוגדי דיכאון.
הצטברות ברקמות השומן ובמערכת העצבים
לנוגדי דיכאון בפרט וסמי הרגעה בכלל יש נטייה להצטבר ברקמות השומן ובמערכת העצבים. משככי כאבים לדוגמא הם חומרים שומניים, וכך הם יכולים לחדור ולהשפיע על מערכת העצבים. נהוג לטעון שתרופות יוצאות בהדרגה מן הדם. זה נכון, אולם זה לא מתייחס לשאריות שכבר נספגו ברקמות השומן.
נוגדי דיכאון בתפקיד משככי כאבים
נוגדי דיכאון הם למעשה סמים שיוצרים אופוריה כימית, תחושת התרוממות רוח מלאכותית, בדומה להשפעתם של אלכוהול, או סמי מסיבות. כאשר אדם מצוי באופוריה כימית, הוא "שוכח" את הכאב, הסם כאילו מרחיק ממנו את הכאב.
בעבר, היו משקים פצועי מלחמה באלכוהול כדי לערוך להם ניתוחי חירום בשדה הקרב. באותו אופן, תרופות נוגדות דיכאון מסוימות נרשמות לאנשים המתלוננים על כאבים בלתי מוסברים. במקרים כאלה חולים רבים מקבלים קוקטיילים (תערובות) של נוגדי דיכאון עם תרופות משככות כאבים, שרופאים נואשים רושמים כדי להקל על כאבי גמילה שלמרבה האירוניה התרופות בעצמן גורמות אותם. על פי דיווחים בתקשורת, מייקל ג'קסון צרך פאקסיל (סרוקסאט), זולופט (לוסטרל) ואת תרופת ההרגעה קסנקס.
פגיעה במערכות גוף חיוניות
אקמול, בגלל היותו חומר שומני, מעמיס על הכבד במהלך התפרקותו, ויכול אף לגרום להרעלה ממשית כאשר הוא ניטל בכמויות גדולות. אופטלגין, הינו אסור בשיווק בארה"ב עקב העובדה שהוא גורם לאנמיה, חוסר דם, ואף גרם למקרי מוות בעקבות תגובה אלרגית פתאומית. אדוויל, נורופן, נקסין, וולטרן, אטופן, ארקוקסיה ועוד, בשימוש קבוע ומתמשך, עלולים לגרום נזק לכליות. על ידי הפחתת זרימת הדם לכליה, הם עלולים לגרום להפרשת חלבון בשתן. וכך הם עלולים לגרום לנזק כלייתי בלתי הפיך עד כדי אי ספיקת כליות.
עייפות, כבדות וחוסר אנרגיה
נוגדי דיכאון משככי כאבים וכדורי הרגעה, מטשטשים תחושות לא נעימות, אולם בפועל מטשטשים גם את ה"מוח". שימוש ממושך במשככי כאבים, במיוחד עקב הצטברותם בגוף, גורם, לכן, בהדרגה לפגיעה בריכוז ובזיכרון, עייפות, כבדות, עצבנות ואף דכדוך. ישנה אף סברה שחלק ממחלות הזקנה, כגון סניליות, פרקינסון ואלצהיימר, שהמדע לא הצליח עד היום להסביר את מקורן, הן תוצאה של הצטברות רעילה של כדורי השינה ומשככי הכאבים, שנרשמים בסיטונות במיוחד לאנשים מבוגרים.
אם נתקלת באדם כושל, שמצב רוחו ירוד, בדוק אם הוא נוטל משככי כאבים או תרופות הרגעה באופן קבוע! הפסקה של נטילת משככי כאבים לא מחזירה לאדם את המרץ והאנרגיה שאיבד, כנראה עקב הצטברות זו בתאי השומן.
תלות/התמכרות למשככי כאבים
אנשים רבים "מתמכרים" למשככי כאבים. אם אתם רגילים לקנות אריזות של 50 ו-90 קפליות, נושאים אותם בתיק לכל מקום, וסובלים מכאבים טורדניים יש סיכוי גבוה שמדובר עליכם. משככי הכאבים מגבירים את הרגישות לכאב: כל כאב הופך בלתי נסבל ומטריד. להערכתי מאות אלפי אנשים בארץ סובלים מתלות במשככי כאבים, ולא מבינים איך אנשים אחרים מצליחים לשרוד בלעדיהם.
משככי כאבים נרקוטיים גורמים לכאבי גמילה בלתי נשלטים
שימוש ממושך במשככי כאבים תמימים עלול בהדרגה לגרום לכך שייעשה שימוש במשככי כאבים חזקים יותר, שגורמים לתלות חמורה כמו טרמדול וטרמדקס, אשר דורשים מרשם רופא. אולם לא תמיד מספרים לחולה, ששימוש באלה עלול להוביל לתרופות נרקוטיות ממכרות, כמו מורפין, פתידין (דמרול), אוקסיקונטין, פרקודן או פרקוסט.
התרופות הללו, שהן למעשה נגזרות של אופיום, גורמות לכך שכאבי הגמילה יהיו גרועים יותר מהכאבים עצמם, ולכן לא ניתן כמעט להפסיק לקחתן והכמויות הנדרשות לכך רק הולכות וגדלות. זהו כדור שלג שטני, שסופו טראגי, שכן סמים אלה מדכאים את ההכרה, את הנשימה ואת קצב הלב, ועלולים לגרום לדום לב ולמוות, כפי שקרה כפי הנראה למייקל ג'קסון ולמפורסמים רבים לפניו: מרילין מונרו, אלביס פרסלי, הית' לג'ר ואחרים שנפטרו עקב נטילת קוקטייל של תרופות דומות, לעיתים בשילוב עם אלכוהול, לא לפני שאישיותם הידרדרה לבלי הכר במשך שנים אלה.
כיצד להקל על כאבים ללא תרופות?
ישנן שיטות חלופיות רבות להקל על כאבים. כדאי להיעזר בהן לפני שמפתחים תלות במשככי הכאבים שבפרסומות. מי שכבר מכור למשככי כאבים צריך לעבור גמילה. עדיף שהגמילה תיעשה באמצעות מתן מינונים גבוהים מאד של ויטמינים ומינרלים, אשר בולמים את התופעות העצביות הקשות, מאשר באמצעות השיטה המגוחכת הקיימת, שבה מחליפים את משככי הכאבים בסמים נרקוטיים אחרים. שיטה זו משרתת אך ורק את חברות התרופות היצרניות, ולכן היא גם היחידה שנלמדת בבתי הספר לרפואה.
השיטות היעילות יותר להקלה על כאבים אינן מטשטשות את הכאב, אלא דווקא מעודדות את התקשורת של האדם עם האזור הכואב, עד שהכאב מתפוגג, ונעלם. פעולה כזו יכולה להיות לעיתים מהירה למדי, אולם היא מתרחשת רק בעזרתו של אדם נוסף. אדם שסובל מכאבים קשים יסרב ליצור קשר עם אזור כואב ללא עזרה מאדם אחר. אולם התוצאות של טיפול כזה יכולות להיות כל כך יעילות ומספקות, ששימוש בסמי הרגעה רעילים וממכרים (כדוגמת קסנקס), שמצטברים בגוף, עשוי להיראות לפתע כבדיחה גרועה.
אילן סלומון – רוקח יועץ