עדות אישית: "התעללו בי נפשית ופיזית"

סיפורו הבל-ייאמן של י', גבר בן 37, אשר במשך שנים עבר התעללות וטיפולים כפויים במרכז לבריאות הנפש "גהה"

אני בן 37 ואני עובר התעללות מטורפת מהמערכת, לא חוקית ולא מוצדקת במשך 5 שנים ונראה שזה ימשך עוד הרבה שנים.

הייתי מאושפז פעמיים בגהה, בפעם הראשונה למשך 23 ימים ובפעם השנייה למשך 4 חודשים!
כאדם מאמין אני נשבע ששני האשפוזים לא היו חוקיים ולא מוצדקים בכלל! ויש לי סיפור ארוך לספר על הדברים האיומים שעברתי גם מפסיכיאטרים, גם מאחים בגהה ומעוד גופים.

ב-2019 לא הסתדרתי עם הוריי כשגרתי אצלם, רבנו לא מעט בגלל חילוקי דעות על פסיכיאטריה (אני לא מאמין שפסיכיאטריה היא בכלל רפואה).
לא תקפתי את הוריי פיזית אף פעם אבל כן מילולית והייתי מאוד עצבני שהם רצו ודחפו שאקח למשך כל חיי כדורים פסיכיאטריים כשאני בכלל לא זקוק לסמים האלו.

מגיל 16 התחלתי לקחת סמים פסיכיאטריים רק בגלל שסבלתי מ-OCD.
לפני כמה שנים התגברתי ב 100% על המחלה הזו תודה לאל אך ורק בזכות עצמי והיכולות הגבוהות שלי ולא בזכות הכדורים שסיממו אותי והפכו את הגוף והנפש לזומבי.
הייתי נפגש עם הפסיכיאטר הרשע שעבד עלי.
לפני שלקחתי את הכדור הראשון בחיים שלי, ההורים שלי איימו עלי שאם לא אקח את הכדור אז הם ירביצו לי ולא יתנו לי לצאת מהבית. חששתי מהם ולקחתי את הכדור ומאז התמכרתי לזה והמשכתי להיפגש עם אותו פסיכיאטר שהיה רע אלי.
בנוסף, ההורים שלי היו מכים אותי מכות רצח רק בגלל שהייתי רב עם אחי בבית.
אמא שלי הייתה שולפת לי את העור מהידיים עם הציפורניים שלה, מכה אותי עם מטאטא ומרביצה לי עם אגרופים ובעיטות.

אני קופץ ל-2019. הוריי פנו לפסיכיאטר המחוזי רק בגלל שהייתי עצבני עליהם ובגלל שרבתי איתם וגם בגלל שהם לא אהבו שאני גר איתם בבית שלהם אז הם החליטו לנקום בי.
אני נשבע שמעולם לא הייתי מסוכן לעצמי ולאחרים, מעולם. אני גם היום לא מסוכן לעצמי ולאחרים. לא תקפתי אנשים ולא אנסתי חלילה.
בקיץ 2019 ביום שישי בבוקר הגיעו אחים לבית הוריי ולקחו אותי לבדיקה בגהה. מציין רק שלא התנגדתי כי זה לא היה תורם לי.
בבדיקה נקבע שאהיה בטיפול מרפאתי כפוי בבית חולים תל השומר.
ביקשתי מהפסיכיאטר "בטיפול" שאני מעוניין לערער על הטיפול מרפאתי כפוי ו"הרופא" קבע לי ועדה אצל הפסיכיאטר המחוזי.

הגעתי לוועדה בפעם הראשונה וספגתי התעללות נפשית מצוות הפסיכיאטרים.
והם ביקשו ממני להגיע לעוד ועדה והפעם עם ההורים.

ההורים שמו לי רגל בוועדה וסיפרו להם שקרים וטענו שאני מסוכן ,שאני במצב פסיכוטי וזה ממש לא היה נכון.

הם החליטו לבסוף לשלוח אותי למיון ומשם לאשפוז בגהה.
לא היה לי גרוש מבחינה כלכלית ואמרתי במיון לאבא שלי שיציל אותי מזה, שיעזור לי כספית בשביל שעו"ד ינסה לעצור את זה אך הוא לא הסכים.
מאד כעסתי על הוריי אך לא תקפתי אותם פיזית אף פעם.
לבסוף הגעתי לגהה. ושם האחים התעללו בי נפשית ופיזית רק בגלל שהעברתי עליהם ביקורת. הם חצו כל קו אדום ועברו על החוק. נתנו לי כדורי הרגעה כשהייתי הכי רגוע רק בגלל שביקשתי מהם שאני רוצה ללכת הביתה. האח ג. והאחות י. שהיו רעים אלי במיוחד – נתנו לי זריקת הרגעה רק בגלל שהלכתי לקחת מים מחדר אחר בשעה 23:00 בלילה כי זו שעה שאסור ל"מטופלים" לצאת מהחדרים.
הקלטתי אותם ברשמקול בטלפון ושומעים בהקלטה שאני רגוע לגמרי ומתחנן אליהם שלא יתנו לי זריקה כשהסכמתי לקחת כדור במקום.
הם קראו למאבטחים למרות שלא התנגדתי והם דחפו אותי לחדר בידוד והזריקו לי את הסם הארור הזה כשאני הכי רגוע שיש. קמתי למחרת בבוקר ממש עייף מהשפעה של הזריקה ועם כתמים צהובים גדולים בכפות הידיים.
בועדה שהייתה באותו יום כמעט ולא יכולתי לפתוח את העיניים בכלל מרוב עייפות והרגשתי שצוות הפסיכיאטר המחוזי מתעללים בי נפשית והם לא הסכימו לשחרר אותי.

כעבור 23 ימים השמעתי את ההקלטה של הזריקה למנהל המחלקה והוא אמר לי שאני משוחרר.

השתחררתי לבסוף.
הוריי העיפו אותי מהבית שלהם לרחוב ולא פתחו לי את הדלת.

אחרי כמה חודשים היה שוב מקרה שלקחו אותי למיון תל השומר. שם אמרתי לפסיכיאטרים והאחים בדיוק מה אני חושב על הטיפול שלהם ועל פסיכיאטריה. לפתע קפצה עלי האחות, בעטה בי, חנקה אותי והזריקה לי זריקת הרדמה ויום למחרת אני מוצא את עצמי שוב בגהה בפעם השנייה.

התחילו לתת לי זריקות פסיכיאטריות ונחנקתי כמעט למוות מאחד מסוגי הסמים שנתנו לי.
התלוננתי על האחים והפסיכיאטרים במשרד הבריאות כשהייתי שם והם כנקמה התעללו בי פיזית ונפשית וטענו שהם "המאפיה של המקום".
כעבור חודשיים וחצי הסכימו לשחרר אותי כשהייתי ב-2 האישפוזים הכי רגוע והכי נורמלי מכל המטופלים שם.
אך אבא שלי הארור התקשר לאחים בגהה וטען שאני מקלל אותו.
ובאותו יום כל הצוות של גהה קיבל פקס של התלונה שלי ממשרד הבריאות והם החליטו לנקום בי ולהשאיר אותי עוד חודש וחצי ובשום ועדה פסיכיאטרית לא שוחררתי אף פעם.
הייתי שם 4 חודשים בדיוק בפעם השנייה שזה המון זמן, סבלתי שם המון.

אני חושב שגהה הוא מקום איום ונורא.
שוחררתי ב-2020.

וזה לא נגמר.

עד היום אני בטיפול מרפאתי כפוי ומקבל זריקות פסיכיאטריות פעם בחודש (היתה תקופה שגם פעם בשבועיים).
הפסיכיאטרים בתל השומר מאיימים עלי שהם יראו לי "מה זה" וגם "חכה חכה" ויש 2 פסיכיאטרים שמתעללים בי נפשית עד היום ולא מוכנים להוריד לי את המינון של הזריקות או להחליף לכדורים רק בגלל שהתלוננתי גם עליהם.

עד היום אני סובל מאוד מתופעות לוואי של הזריקות, כאבים, עייפות, רעידות בגוף ועוד.