הפרעת אישיות גבולית הינה הפרעה המוגדרת בספר ההפרעות הפסיכיאטריות – "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה להפרעות נפש" (DSM). נשאלת השאלה: היכן עובר הגבול בין "אדם שפוי" לבין אדם בעל "הפרעת אישיות גבולית"? האם ניתן להצביע במדויק על גבול זה?
על מנת לענות על השאלה, יש להבין תחילה מספר גורמים חשובים בנוגע לאבחון פסיכיאטרי. גורמים אלו נכונים לא רק עבור הפרעת אישיות גבולית, אלא עבור כלל ההפרעות הפסיכיאטריות (לדוגמא דיכאון אחרי לידה, הפרעת חרדה חברתית וכו' – כיום מסווגות מאות סוגי הפרעות פסיכיאטריות!).
האבחון הפסיכיאטרי מסתמך על מדריך עב כרס הנקרא DSM – זהו ספר המגדיר קריטריונים לאבחון הפרעות פסיכיאטריות. אדם יחשב כבעל הפרעת אישיות גבולית (או כל הפרעה אחרת), במידה ופסיכיאטר מחליט כי הוא עונה על מספר מסוים של קריטריונים שהוגדרו עבור ההפרעה. אין צורך בבדיקה גופנית באבחון, ולמעשה כלל לא קיימת בדיקה גופנית כגון בדיקת מעבדה, צילום רנטגן וכו' המסוגלת לאתר הפרעת נפש.
כיצד, אם כן, פסיכיאטרים קובעים כי אדם סובל מהפרעת נפש בגלל חוסר איזון כימי במוח? ובכן, אין כל בסיס מדעי לקביעה כזו! עדיין לא הומצאה בדיקה שיכולה להראות כי לאדם יש "חוסר איזון כימי במוח". זהו מסר שיווקי גרידא, שמטרתו לשכנע מטופלים לצרוך תרופות פסיכיאטריות, ולאפשר לחברות התרופות להרוויח מיליארדים ממכירתן. חברות התרופות טוענות שהתרופות לכאורה "מאזנות" את חוסר האיזון, ובכך מקנות לפסיכיאטרים הצדקה מדעית לכאורה לרשום את התרופות.
טיפול תרופתי הוא כלי עבודה קל ורווחי עבור הפסיכיאטרים, ומקנה להם חזות של רופאים (שכן רופאים רושמים תרופות!).
הפרעות חדשות מתווספות לספר האבחונים (ה DSM) לא באמצעות גילוי מדעי, אלא באמצעות הצבעה: מדי כמה שנים מתכנסת וועדה של פסיכיאטרים, ודנה בהצעות להגדרה של הפרעות חדשות. הוועדה מחליטה באמצעות הצבעה אלו הפרעות חדשות ייכנסו למהדורה הבאה של הספר. כאשר הפרעה נכנסת ל-DSM, היא הופעת ל "רשמית" – כעת פסיכיאטרים יכולים לאבחן אנשים כ"חולים" בהפרעה, ולרשום להם תרופות פסיכיאטריות. בדיוק באופן זה נולדה "הפרעת אישיות גבולית".
אם כן, מכיוון שהגדרת ההפרעה, כמו גם האבחון, הינם סובייקטיביים לחלוטין ולא מדעיים, הגבול לגבי "הפרעת אישיות גבולית" עובר אך ורק בראשו של הפסיכיאטר המאבחן. מדובר בתחושה ודעות אישיות.
לפני שאתה מחליט לקחת תרופות פסיכיאטריות, דרוש מהפסיכיאטר בדיקות מעבדה המוכיחות שיש לך מחלה הדורשת טיפול תרופתי. בדוק היטב מהן תופעות הלוואי של התרופה המוצעת לך, שכן לתרופות פסיכיאטריות תופעות לוואי חמורות.
כיוון שלא מדובר במחלה אמיתית, התרופות אינן מרפאות כלל אלא לכל היותר מטשטשות את הסימפטומים (וגם את האדם עצמו…). לכן יש להמשיך ולצרוך אותן, במינון גובר והולך, לכל החיים. תופעות הלוואי, בטווח ארוך, רק הולכות ומחריפות.
השאלה האמתית לגבי "הפרעת אישיות גבולית" היא היכן אנו נשים את הגבול לפסיכיאטרים, ונגיד להם "עד כאן" – די לתייג אנשים כבעלי הפרעת נפש חסרת בסיס מדעי, ולשווק להם תרופות פסיכיאטריות מסוכנות.
הכי מרגיז שמנסים לתייג ולתת תרופות פסיכיאטריות מסוכנות ללא הבנה. רוצים "שקט תעשייתי". חבל מאוד שזה כך, צריך להתייחס לא לתיוג אלא לאדם כאדם ולטפל בצורה נאותה ואנושית. היכן האנושיות נעלמה ?
כיצד ניתן לבקש מפסיכיאטר "בדיקות מעבדה" שאמורות להוכיח את קיומה של הבעיה? לא נראה לי שפסיכיאטר יתן יד לכך כי הרי תפקיד הוא לרשום תרופות… ובעצם – כשיש את ההפרעה – מה כן לעשות על מנת לטפל בה?
בהחלת אין שום סיבה לדרוש דבר מפסיכיאטר כי אין שום סיבה לביקור אצל אחד מכתחילה. "הפלוס" הגדול בסמים הפסיכיאטרים הוא שהם נותנים מענה מידי, קח כדור, אתה מסומם וסיימנו. במקרים ויש בעיה אמיתת, הנטייה היא לחפש פתרון כשהוא נחוץ כבר אתמול ואין זמן או סבלנות לטיפולים הומניים הדורשים לרוב זמן עד קבלת התוצאות(תלוי בחומרת הבעיה). קיימים שלל טיפולים המוגדרים "אלטרנטיביים"(שמשמעות המילה היא חלופיים) שיכולים לעזור, ורק בגלל שמטפל אחד או שניים לא הצליחו לעזור זה לא אומר שאחרים לא יצליחו. אני עצמי טופלתי בהצלחה לרבה בילדותי וכיום אני מטפל בהצלחה רבה בשלל "הפרעות" נפש והתענגות.