פסיכיאטרית: "אין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב"

בכתבה ב"גלובס" מתאריך 5/2/2014 מתוארת ביקורת נוקבת מצד הפסיכיאטרית ד"ר ג'ואנה מונקריף לגבי השימוש בתרופות פסיכיאטריות

תרופות פסיכיאטריותבכתבה מציינת הפסיכיאטרית:

"כבר כפסיכיאטרית צעירה, בתחילת שנות ה-90, הבנתי שאין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב".

"בבתי החולים הפסיכיאטריים שבהם עבדתי, אנשים התהלכו סהרוריים ומלאים בתרופות, נראו כמו זומבים. לחלקם היו תנועות לא נורמליות, טורט וטיקים, או תסמונות שגורמות להתכווצות שרירים פתאומית בלשון, בצוואר או בלסת, וכל זה כתופעת לוואי לתרופות. הם אמנם כבר לא היו פסיכוטים, אבל היו מעורפלים. הבנתי שאנחנו מכחידים סימפטומים פסיכוטיים על ידי סימום של המטופלים ודיכוי התגובות הרגשיות שלהם לדברים. הדבר השני שהבחנתי בו זו העובדה שלאנשים שהתאוששו מדיכאון היה קשר
מועט, אם בכלל, לכך שלקחו כדורים אנטי דיכאוניים."

"לא מצאתי שכדורים אנטי דיכאוניים שיפרו את המצב עבור אנשים בדיכאון קשה. אין פתרונות קלים או מהירים, אני מצטערת".

"בתחילת שנות ה-90 החלו קמפיינים מסיביים לשכנע אנשים שדיכאון הוא תוצר לוואי של חוסר איזון כימי, ושהטיפול בו עובר דרך שימוש בכדורים. זאת למרות שלא היו עדויות משמעותיות שדיכאון נגרם בגלל חוסר איזון כימי. המסר הזה פומפם בצורה מסיבית על ידי תעשיית התרופות".
"איש הפיתוח של הפרוזאק בענקית התרופות אלי לילי כבר הודה שאין לנו מושג איך הפרוזאק עובד ומה הוא מחולל במוח. כשהוא אמר את זה הוא הודה למעשה שתיאוריית הסרוטונין לא מבוססת. אין לנו מושג מה המכניזם של הדיכאון או החרדה".

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, מציין כי בכך מצטרפת ד"ר מונקריף לרשימה מכובדת של אנשי מקצוע אשר יצאו בגלוי כנגד הפרקטיקות המקובלות של פסיכיאטריה. רשימה זו כוללת את ד"ר פיטר ברגין, ד"ר תומאס סזאס, ד"ר ניל מקלארן, ד"ר ג'פרי שיילרד"ר ג'ון וירפן, הכימאי שיין אליסון ועוד רבים אחרים.



נפגעת מטיפול פסיכיאטרי? דווח לנו

8 תגובות על הפוסט “פסיכיאטרית: "אין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב"

    • שלום לך, אנא ראי תפריט אלטרנטיבות באתר שלנו. יש שם גם רשימת רופאים ומטפלים המציעים אלטרנטיבות בתחום הטיפול הנפשי. בהצלחה.

  1. כל כך הרבה אנשי מקצוע יודעים שתרופות הן לא ה"תרופה" – אז מה כן?
    אולי שבמקום שהקופות ישקיעו בתרופות יקרות לחולים האלו, שאי אפשר בדיוק לדעת ממה הם סובלים – כי אין מדע מדוייק במחלות נפש והכל על בסיס ניסוי וטעיה – אולי הן ישקיעו במנטורים, בקאוצ'רים – בכאלה שילוו, שיתמכו, שיעודדו, שיכוונו, אותם למקום עבודה או לימודים וכך ישלבו אותם בחברה. ולא פסיכולוגים/פסיכיאטרים למיניהם. פסיכולוגים מאד מבינים את החולה אך לצורך ההבנה שלהם הם גובים הרבה כסף בסוף "ההבנה" וה"אמפטיה", ופסיכיאטרים לא רואים חולים הם רואים תרופות. איזו תרופה ל"הדביק" לחולה. ובא לציון גואל! החולה ומשפחתו ממשיכים להתמודד. והקשר בין הפסיכיאטר לחברת התרופות עולה ופורח.
    ההצעה הזו זולה בהרבה מתרופות, יעילה ואנושית ויותר נכונה.

  2. הגיע הזמן שכל הציבור ידע ש"תרופות אנטי-דיכאוניות" אינן תרופות ואינן מרפאות, דבר. הן רק גורמות נזק בריאותי חמור אבל מכניסות הון עתק ליצרנים, כי הציבור מאמין לשקרים אם הם באים מפי "רופאים פסיכיאטרייים". צריך לעצור את ההונאה הזאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *