תרופות פסיכיאטריות יוצרות אלימות ומקרי התאבדות

מה גורם להתנהגות אלימה אצל אלה הנוטלים תרופות פסיכיאטריות?

אחת הסיבות היא תופעת הלוואי הנפוצה המכונה אקטיזיה, הרווחת בקרב אלה הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות ונוגדי-דיכאון. אקטיזיה היא תחושה איומה של חרדה, חוסר יכולת לשבת בשקט ודחף לקפוץ החוצה ולצאת מהעור של עצמך.

אקטיזיה היא העומדת מאחורי מעשי האלימות הקיצוניים הרווחים בקרב אלה המשתמשים בסמים פסיכיאטרים.

כבר בשנת 75', המחקרים תיארו מטופלים שהיו תחת השפעת סמים פסיכוטרופיים וחוו "דחף אלים לתקוף כל אדם הנמצא בקרבתם".

מחקר משנת 1999 קבע כי 50% מכל הקטטות בקרב מטופלים במחלקה פסיכיאטרית קשורים כנראה לתופעת הלוואי – אקטיזיה. המטופלים תיארו "דחף אלים לתקוף כל אדם הנמצא בקרבה.”

למרות שהפסיכיאטרים מודעים לכך שאלימות קיצונית היא תופעת לוואי ידועה של תרופות פסיכיאטריות וגמילה מתרופות פסיכיאטריות, הם ברוב המקרים יחשיבו את ההתנהגות הזו כסימפטום של ה"מחלה" או כנובע מהפסקת השימוש בתרופות.

זה לא נכון.

רשויות וסוכנויות בין לאומיות לפיקוח על תרופות בכל רחבי העולם קבעו שישנו קשר בין תרופות פסיכיאטריות ואלימות. הם חייבו את יצרני התרופות לשים אזהרות האומרות שתרופות נגד דיכאון ממשפחת SSRI –  Selective Serotonin Reuptake Inhibitor –  כמו פרוזק, זולופט, פקסיל, סרוקסט ודומיהם גורמים לרגזנות, עוינות, התנהגות אימפולסיבית, אקטיזיה והתקפי אלימות.

ישנן אזהרות נוספות לנוגד הדיכאון סטרטרה, הנרשם לילדים הסובלים מ- ADHD. האזהרה אומרת שהסם עלול לגרום לעצבנות קיצונית, תוקפנות והתקפי אלימות.

רשויות וסוכנויות בין לאומיות לפיקוח על תרופות התקיפו בחריפות את שיטת האבחון הפסיכיאטרית שבסופה נרשמות למטופלים תרופות פסיכיאטריות. הם חייבו את היצרנים לכתוב על האריזות ועל העלון המצורף אזהרה האומרת שסמים כמו ריטלין יכולים לגרום ל"התנהגות פסיכוטית, תוקפנות או התנהגות אלימה.”

העטיפה של התרופה הפסיכיאטרית אפקסור (בעלת שחרור מושהה) חייבת לציין שהיא עלולה לגרום ל- "מחשבות אובדניות".

מחקרים גילו שהתנהגויות תחת השפעת נוגדי דיכאון – “עצבנות, עוינות, אימפולסיביות ומניה – זהות לחלוטין להתנהגויות תחת השפעת סמי הזיה (כמו אבק מלאכים), מתאמפטמינים וקוקאין –סמים הידועים כמחוללי תוקפנות ואלימות.”

תופעות גמילה חמורות

לא רק נטילת תרופות נגד דיכאון עשויה ליצור אלימות קיצונית. גמילה מנוגדי דיכאון עשויה להיות אלימה ביותר.

מחקרים מראים שתוך ימים ספורים בלבד, אדם יכול לחוות גמילה קשה ללא ידיעתו, מבלי שהוא מבין למה הוא מרגיש כה אלים או נוטה להתאבדות.

תסמין גמילה ידוע הוא חזרתם של התסמינים שבהם הסם היה אמור לטפל מלכתחילה. הפסיכיאטרים לרוב יגידו לך שזוהי "חזרתה של מחלת הנפש". זה לא. זוהי גמילה, סימן להתמכרות או לתלות.

לאחר חודשים או שנים של נטילת הסם, הגוף כבר התרגל אליו. כשאתה מפסיק ליטול את הסם, נוצר הלם בתוך הגוף, ועכשיו הגוף צריך לחזור לתפקד בלעדיו.

במקום לזהות את תסמיני הגמילה בתור מה שהם, הפסיכיאטרים על פי רוב יתעקשו שהמטופל יחזור ליטול את הסם. מומחה אחד כינה את הנוהג הזה כ"מבוי סתום, נותנים סמים כדי להתגבר על תופעות הגמילה, מאריכים שלא לצורך את השימוש בתרופות, ברוב המקרים לשנים רבות.”

במשך שנים, חברות התרופות והפסיכיאטרים הסתירו את התכונות הממכרות של הסמים שלהם.

ברגע שהיה קשה להתעלם מהעדויות והראיות שהצטברו, אחת מחברות תרופות מימנה כנס מומחים בדלתיים סגורות. שם הם החליטו לכנות את התופעה כ- "סינדרום הפסקת נטילת התרופות". הכול  כדי להימנע מהקונוטציות השליליות של תסמיני הגמילה.

בין אם הדבר מכונה גמילה או סינדרום הפסקת נטילת התרופות, השורה התחתונה היא כפי שאומר הפסיכיאטר ד"ר דייויד הילי: "קיומה של הגמילה מוכיח שישנה תלות גופנית.”

מעוררים אלימות בבית הספר

ילדים רגישים במיוחד לתרופות פסיכיאטריות, משום שגופם עדיין מתפתח. התרופות עלולות לגרום לתופעות לוואי נפשיות וגופניות מחרידות. רשימה חלקית: עוינות, עוויתות, עוויות פנים לא נשלטות, התפרצויות אלימות והתקפים.

לפחות 11 אירועי ירי בבתי הספר בארה"ב בוצעו על ידי נערים שנטלו סמים פסיכוטרופיים הידועים כמחוללי התנהגות אלימה והתאבדות. אלימות כזו אינה אופיינית רק לארה"ב.

הנה דוגמאות:

  • אנדראס ב. מגרמניה, בן 15, ירה והרג את המורה הפרטי שלו כשהיה תחת השפעת סמים פסיכוטרופיים.
  • ריאן פורלו ממרילנד הורשע ברצח מדרגה ראשונה. הוא רצח את חברו לכיתה תחת השפעת סמים פסיכוטרופיים.
  • ביפן, שני נערים בני 15 ו-16, דקרו תלמיד תיכון בן 16 בזמן שהיו תחת השפעת סם הרגעה (כדור שינה).
  • במינסוטה, ג'ף וייס בן ה-16 הרג את סבו ושמונה אנשים אחרים לפני שהתאבד. הוא נטל פרוזק.
  • פקה-אריק אובינן נטל נוגד-דיכאון במירשם לפני שהרג שמונה אנשים ואז ירה בעצמו בבית הספר שלו בג'וקלה, פינלנד.
  • הנער קיפ קינקל היה תחת השפעת פרוזק כשרצח את הוריו. לאחר מכן הוא הלך לבית ספרו ירה והרג שני תלמידים ופצע 22 בקפיטריה.
  • ט.ג. סלומון בן ה-15 היה בטיפול תרופתי של ריטלין כשפתח באש וירה בשישה מבני כיתתו.
  • אליזבת' בוש בת ה-14 היתה תחת השפעת פרוזק כשירתה בבני כיתתה והרגה אחד.

ד"ר ריצ'רד קפיט, חוקר לשעבר במנהל המזון והתרופות האמריקאי ערך חקירה על פרוזק, פקסיל וזולופט לפני שנוגדי הדיכאון האלה שווקו לשוק האמריקאי. הוא העיד במשפט רצח שבו הרוצח השתמש בנוגדי דיכאון ממשפחת ה- SSRI: "תמיד חשדתי שהמטופלים הנוטלים את נוגדי הדיכאון האלו מפתחים אלימות העלולה להוביל לתוקפנות רצח". “במקצוע הפסיכיאטריה, תמיד חשבנו שנוגדי דיכאון יוצרים אפיזודות של מניה,” אומר קפיט.

בארצות הברית בין השנים 1990 ו-2005 היתה עלייה של יותר מ-380% בשימוש בסמים ממריצים בקרב ילדים. בשנת 2006 הזהיר מנהל המזון והתרופות האמריקאי שסמים אלה עלולים לגרום לפסיכוזה, מניה ותוקפנות.

בספטמבר 2006, הראו תוצאות מחקר שהסם נוגד הדיכאון פקסיל העלה בצורה משמעותית את הסיכון להתנהגות אלימה בקרב אלה הנוטלים אותו.

בסיכום מחקרו, החוקר הראשי ד"ר דייויד הילי ציין: "ברור כשמש  שאנשים בהחלט נעשים עוינים יותר תחת השפעת הסמים האלו (נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI).”



תגובה אחת על הפוסט “תרופות פסיכיאטריות יוצרות אלימות ומקרי התאבדות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *